יתרו- מידת הבטחון
בפרשיות אלו לאחר צאת בני ישראל ממצרים בהיותם במדבר שם קיבלו את התורה ונהיו לעם . ארבעים שנה במדבר נתאר לעצמינו איך חיי היום יום אמורים להיתנהל במקום שאין בו שום תנאים מינימליים ביותר לחיי האדם אין מים אין צמחיה וכו' מדבר שומם והנה אומה שלימה על טפיה ונשיה וכל הזקנים וכו' הולכים מידי יום ביומו במדבר הגדול והנורא.
אוכל מנין? הרי מיד בצאתם ראינו בפרשה הקודמת "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון" מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר" מיד מגיעים התלונות עד שהקב"ה אומר למשה "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר מידי יום ביומו" זה היה המן שאומרים חז"ל כל הטעמים שרצו היה בלחם המיוחד הזה.
והקב"ה מצווה את משה "מלא עומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים" ומפרש רש"י ז"ל שבימי ירמיהו כשהוכיחם מדוע לא למדו תורה והם עונים לו מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן ואמר בזה התפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו.
פרשת המן מלמדת אותנו מהי מידת הבטחון בה' יתברך שהרי כל הארבעים שנה במדבר לא נתפרנסו אלה ע"י מידת הבטחון איך אומה שלימה תינוקות נשים זקנים וחולים מוצאים את פרנסתם מידי יום ביומו ואין אחד שרשאי לשמור אוכל למחר אלה רק לסמוך על הקב"ה. זוהיא מידת הבטחון שהפרנסה תלויה בהקב"ה ולא במעשיו של האדם.
ועוד פרשה שכולה בנויה על הבטחון בהקב"ה בע"ה שנה הבאה עלינו לטובה הרי היא שנת השמיטה וכפי שידוע עיקר מצוות השמיטה היא שיש איסור לעבד את האדמה ומצווה להשבית את הקרקע כל שנה השביעית והתורה מקדימה את השאלה הנשאלת מאליה "וכי תאמרו מה נוכל בשנה השביעית"? עונה התורה בצורה פשוטה "וציויתי את ברכתי לשלוש השנים" ועל אלו שעוזבים את שדותיהם בשנה השביעית אומרים חז"ל את הפסוק "גיבורי כח עושה דברו" דהיינו אלו אנשי האמונה והבטחון הם הגיבורים שיודעים שפרנסה היא מאת הבורא יתברך מי שנתן לנו פרנסה השנה הזו הוא יתן לנו פרנסה בשפע גם בשנה שלא נעבד את שדותינו.
עיקר בריאתו של אדם הראשון שלא יצטרך לדאוג לפרנסתו שהרי מיד עם בריאתו נכנס לגן עדן אשר בו כל עץ מאכל וסעודתו מוכנה לו תמיד ורק לאחר החטא באה הקללה של "בזיעת אפך תואכל לחם"
דור המדבר שהיו בדרגה גבוהה מאוד ניזונו מידיו של הקב"ה ואכן ראו שהפרנסה לא הגיעה מהעמל אלה מידיו של הקב"ה שהוא זן את העולם מביצי כינים עד קרני ראמים.וכל אחד ואחד מקבל לפי צרכיו ומה שהקב"ה מייעד לו. ואם נשאל היכן הוא במדבר בזיעת אפיך , העמל הוא שכל אחד היה צריך לצאת מפתח ביתו ולאסוף את המן .
כמה מוסר השכל יש לנו בפרשה זו שלפעמים האדם חושב אם אעבוד שעות נוספות הרי פרנסתי תהא לי בשפע או חלילה אם עומד לפני האדם הפיתוי לעבוד בשבתות וחגים שהשכר הוא כפול הרי פרנסתי בשפע התשובה היא פרנסתו של האדם קצובה לו מיום ראש השנה לראש השנה ובידו של הקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל.
שבת שלום
