פרשת קורח – כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'
פרשתנו עוסקת באחת הסוגיות המהותיות שבתורה. והוא מהות חייהם של נשיאי ישראל לדורותיהם ובראשם, משה רבינו, מלך ישראל הראשון.
הראשון במלכים, שהצעד הראשן שעשה, משקיבל עליו את הנשיאות והובלת העם, מאת ה', וטובתהיה הירידה למצרים להיות עם העם בתקופה הקשה ביותר בחיי העם, עם משועבד פיזית ורוחנית למצרים, המושלת בעולם, ומקור הטומאה, המכונה בשם ערוות הארץ.
משה לא חיפש מלכות וכהונה, אלא את להיטיב עם ישראל בגשמיות וברוחניות, עד מסירות נפשו, רוחו ונשמתו עבור טובתם. כך היה בפרשת העגל, שזעק לה' מעומק נשמתו, אם תמחל להם על החטא הנורא, הרי אני כאן, ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת. כך היה כשהגן על העם בקריעת ים סוף להצילם מיד מצרים, כך היה במשך ארבעים שנות מלכותו.
והנה מופיע לו קורח והוא דורש ממשה ואהרן לוותר על המלכות, הכהונה והנשיאות ובפיו טיעון מופלא: 'כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ? נופת צופים! הרי כל ישראל עמדו במעמד הר סיני וקיבלו מאת ה' נשמה אלוקית, ובתוכם ה', ואין אפשרות להתנשא עליהם.
האמת שפיסקה זו ומהותה, היתה הקו המוביל בכל חייו של משה, שהוקדשו לעם ישראל 24/7. קל לשער מה התחולל בליבו של משה, בעת שעמד בפני ה' כדי לדרוש ממנו שלא לפגוע בישראל אחרי שחטאו בעגל. איזו מנגינה התנגנה במוחו בעת קשה זו. כשביקש מה' למחוק אותו מספר התורה, תורת ה' ושעשועיו. אין ספק שהמוטו שהוביל אותו שמדובר בעם שבתוכם ה'! בעם שכולו קודש קדשים גם בשעת חטאו. כמאמרו של בעל התניא בספרו: שגם בשעה שיהודי חוטא, בתוך החטא, הקב"ה נושאו כאם רחמניה הנושאת את התינוק היונק ממנו, באהבה בלתי מוגבלת.
לכן מסר משה נפשו וחייו הרוחניים והגשמיים עבור חוטאי ישראל, כי כולם קדושים ובתוכם ה'.
ומה התחולל בליבו של משה בעת שהגן על העם מגזירת 'אכנו בדבר ואעשה אותך לגוי גדול', כשויתר על הזכות החד פעמית ששמו יקרא על העם לדורות, עד ביאת הגואל, ועד בכלל? אם לא שליבו בער באהבת עולם לעם ישראל, והרגיש בכל נימי נפשו רוחו ונשמתו, שכל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'.
ברור מעבר לכל ספק כי אצל משה רבינו, הפסוק הזה, לא היתה סיסמא נבובה כדי להשיג מלכות, או כהונה או כל כבוד בזוי אחר. אלא מוטו מחייב, לעשות הכל בגשם וברוח, למען כל אדם מישראל, בלי להביט אל מראהו החיצוני.
את המנגינה הזו ניגנו קורח ועדתו בעת ששיכנעו את ישראל לצאת נגד משה. בתוך ליבו של קורח בערה אש הקנאה, התאוה והכבוד, ובפיו נשא את נופת הצופים: כל העדה כולם קדושים! וישמע משה ויפול על פניו! קורח לעומת משה, ניסה לנצל את קדושת ישראל ואת נשמתם האלוקית כדי להגיע למיצוי התאוות הירודות ביותר. מתוך קנאה, תאוה וכבוד.
אך נצח ישראל לא ישקר, והקב"ה הראה לישראל מי הקדוש באמת, בלב מי בוערת אהבת ישראל עד מסירות נפש ובליבו של מי בוערת אש של טומאה והוא מנסה בכל דרך, להגשים את תאוות ליבו בכל אמצעי, ללא יראת אלוקים ומשתמש באלמנט הכי בסיסי של עם ישראל, כדי להטיח בפני משה, עבד ה' ועבד ישראל, את המסקנה, הרעה: לפנות עבורו את כסאות המלכות, הכהונה ונשיאות העדה – המסקנה הנוראה של 'מדוע תתנשאו על קהל ה'?
נאמר בזוהר הקדוש, בכל דור ודור יורדת נשמתו של משה רבינו ומתלבשת בגוף גשמי כדי להנהיג את ישראל. גם דורנו זכה ובאופן רחב ביותר, במנהיג ישראל שכל ימיו בערה בו אש האהבה לישראל ובפיו הקדוש זעק בכל עת 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה". הרבי השקיע את כל חייו הגשמיים והרוחניים בטובתם של ישראל. הרבי הקים את צבא שליחיו, שהנשק העיקרי שצייד אותם היה : כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', לכל יהודי יהיה מי שיהיה צדיק, בינוני או רשע, יש נשמה אלוקית ולב יהודי, ולכן תמסרו את נפשכם עבורו, אתם, נשיכם, בניכם ובנותיכם וכל אשר לכם.
הרבי הוביל דור של יהודים שמוסרים נפשם עבור יהדות, לא רק יהדות של עצמם, אלא יהדות של כל אחד מישראל. הרבי דחה את המושג 'קירוב רחוקים' משום שטען שאין יהודי רחוק מה' – ובתוכם ה'. הרבי מחק את המרחק הפיזי, לא עמדו בפניו קשיי העולם הזה, בעת שראה אפשרות לעורר יהודי לגלות את הנשמה האלוקית המלובשת בו.
תורתנו, היא תורת חיים, על כולנו לאמץ אל ליבנו את המסר המופלא הזה שמופיע בפרשתנו, ולעשות הכל כדי להפוך אותו לאלומת האור שתוביל את חיינו וכבר אמר הלל הזקן ואהבת לרעך כמוך, זוהי כל התורה כולה וכל שאר המצוות וחוקי התורה אינם אלא פירוש וביארו המצוה הזו. כל התורה אינם אלא הידיים והרגלים של לב התורה ואהבת לרעך כמוך.