פרשת שופטים
בין תפילין של יד לתפילין של ראש
מעשיה עממית מספרת על יהודי כפרי ששלח את בנו, לאחר שהגיע לגיל מצוות, וחגג את יום הבר מצוה שלו, שילמד בבית ספר תיכון, ולפני שנסע הבטיח הבן לאביו, שהוא יתפלל ויניח תפילין בכל יום. האבא רצה לבחון את בנו, ובחשאי הכניס כמה מאות דולרים בתוך התפילין.
וכעבור מספר שבועות, שלח הבן מברק הביתה: "אבא שלח כסף". ואביו שלח לו מברק בחזרה בזו הלשון: "תתפלל וה' יעזור לך". ושוב שלח הבן מברק: "התפללתי ולא נעניתי"… ומכיוון שלא הגיע הכסף, לאחר מספר ימים נסע הבן הביתה בתרעומת על אביו, וכשהגיע הביתה שאלו אביו, איך התפללת, ובתוך כך פתח האב בפניו את התפילין, והראה לו כי מתחת הרצועות מונחים שטרות הכסף… (ע"פ אוצר מרגליות ח"א עמ' ס"א).
ובעניני תפילין, בפרשת השבוע מתארת התורה את יציאת עם ישראל למלחמה, ובאותה העת היה הכהן פונה אל הלוחמים בדברי עדוד ומחזק את לב העם, ובדבריו פונה אל הלוחמים, ואומר להם שיש לוחמים המשוחררים מן המלחמה, ויכולים לחזור לביתם, וכגון: הבונה בית ולא חנכו, הנוטע כרם ולא חללו, המארש אשה ולא לקחה, ועוד מוסיף הכהן ואומר לעם: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (דברים פרק כ' פסוק ח'), ומה גורם לאותו האיש ליראה ופחד ורוך לבב, ביארו רבותינו (סוטה מד.), שמתיירא מן העבירות שבידו, ואפילו שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, הרי זה נקרא עבירות שבידו וחוזר מן המלחמה לביתו.
וגדולי הדורות, עמדו ושאלו, מדוע נקטו רבותינו את הדוגמא הזו "שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש", ולא הזכירו מצווה אחרת, או עניין והנהגה אחרת, ונאמרו בעניין זה ביאורים ופירושים נפלאים.
והנראה לעניות דעתי בס"ד, לבאר ע"פ מה שאמרו חז"ל, דור שאין בו לשון הרע רכילות ומלשינות, מנצחים במלחמה (דברים רבה פרשה ה' סימן י', וירושלמי פאה א' א'). ומימלא אדם שלא מסוגל לנצור פיו לזמן מועט בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, ומדבר בזמן זה, הוא גם עלול שלא לנצור פיו, לדבר לשון הרע לרכל ולהלשין על חבריו, ואדם כזה לא ראוי לצאת למלחמה. כי שמירת הלשון מסוגלת לנצח את אויבינו.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו לשמור ולנצור פינו מכל דבר רע. וגבר ישראל!
