פרשת שמות- ראש בני ישראל
משה רבינו כראש בני ישראל ולא רק מנהיג עם ישראל
רק כך נוכל להבין את פשר ה"מחלוקת" בין משה רבינו להקב"ה
מדוע לא נענה מיד להוראת הקב"ה להוציא את בני ישראל ממצרים?
הויכוח הגדול
בפרשתינו מסופר על "מחלוקת" כביכול בין משה רבינו לבין הקב"ה – וירא מלאך ה' אליו (אל משה) בלבת אש מתוך הסנה.. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה.. ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.
ויאמר משה אל האלוקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים
ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך. ויאמר משה אל האלוקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרת להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ומשה רבינו אינו מרפה: 'לא איש דברים אנוכי' והקב"ה מבטיחו שיהיה עם פיו, ועדיין משה רבינו עונה 'שלח נא ביד תשלח' עד למצב של ויחר אף ה' במשה.
דו שיח זה אינו מתקבל על הדעת, וכי עם מי מתווכח משה רבינו?! עם הקב"ה?! וכי הקב"ה אינו יודע כי משה רבינו הוא כבד פה והקב"ה אינו יודע שמשה רבינו אינו יודע מה שמו?! ולבסוף התשובה הכי מופלאה של משה, שלח נא ביד תשלח.
מנהיג או ראש
כדי להבין את הדברים יש להקדים ולהסביר עומק לפנים מעומק, במהותם של מנהיגי ישראל. יש מנהיגים לישראל שהם משקיעים את מלוא מרצם למען העם, למען הציבור. עושים ככל שביכולתם כדי שיהיה טוב יותר לעם. יש מהם שיותר ויש מהם שפחות אך אי אפשר להיות מנהיג ציבור ללא הקרבה בזמן בגוף בנפש ובממון.
אין ספק כי אילו הקדוש ברוך הוא היה דורש ממשה רבינו להנהיג את העם בלבד. לא היה משה מסרב ופוצה את פיו ומקבל עליו את עול ההנהגה בפשטות ובתמימות. כפי שנאמר במדרש על הפסוק 'פתי יאמין לכל דבר' – זה משה רבינו, שכלפי הקב"ה היה משה רבינו פתי גמור לא היה מפעיל את שכלו ולא את רגשותיו וככל אשר יאמר ה' יעשה וישמע. לא טענות לא מענות, שליחות הקב"ה אין מעליה. וכפי שעשה זאת אבינו הראשון אברהם אבינו, בעשרה נסיונות שעמד בכולם ללא שפצה פה וללא טענה ומענה, גם בנסיון הקשה מכולם, נסיון העקדה.
תהליך, לא ויכוח
אמנם, אצל משה רבינו היתה דרישה אחרת לגמרי. למשה רבינו היתה נשמה מיוחדת שהיא הנשמה הכללית של עם ישראל. משה רבינו לא הנהיג את ישראל בלבד, אלא כל מהותו היה מהותם של ישראל. ראש הוא חלק מהגוף, הוא לא רק מנהיג את הגוף אלא גם משפיע חיות לכל הגוף ממנו. כך מוסבר בספר התניא, כי נפש האדם שורה במח שבראש ומשם היא מתפשטת לכל הגוף. זו צורת הנהגה שונה לחלוטין. המנהיג הרגיל, מנהיג את הציבור וכשיש בעיה עם אדם פרטי וצריך לדלג עליה משום טובת הציבור, הוא עושה זאת בדלית ברירה. בשונה מזה ה'ראש', כשהוא צריך לדלג על אדם פרטי הוא מרגיש כאב חד ונורא כמי שמדלג על צרת עצמו למען הציבור. חותך בבשר החי.
לא זו בלבד, אלא מסירות הנפש של המנהיג היא מוגבלת ולעתים נדרש המנהיג גם לעשות לביתו. ה'ראש' אינו עושה לביתו משום שעם ישראל הוא ביתו, ה'ראש' אינו מרגיש מסירות נפש אל העם אלא זו היא מציאותו שלו. וכשם שבשעה שחייו של אדם בסכנה והוא עושה מעשים של מסירות נפש כדי להציל את עצמו אינו מרגיש מסירות נפש. כך גם ה'ראש', ביחס לעם ישראל.
בשעה שהקב"ה התגלה אל משה רבינו וביקש להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא הגיע לעורר במשה רבינו את חלק הנשמה הכללית שבו, שהיא כוללת את כל ישראל. וזה היה מצב חדש לגמרי למשה רבינו. הקב"ה דרש ממנו שמעתה ואילך לא יהיה לו שום ענין עצמאי, לא גשמי ולא רוחני וכל עניינו יהיה כלל ישראל ולא זו בלבד אלא כל אחד ואחד מישראל.
כך נבין את דברי משה רבינו אל הקב"ה: מי אנוכי כי אלך אל פרעה, ועוד התבטא הנה אנוכי בא אל בני ישראל. לא איש דברים אנוכי – האנוכיות של משה. משה רבינו הבין שההליכה אל פרעה היא האנוכיות שלו, מסירות הנפש היא האגו שלו. כשמדבר אל בני ישראל ואל פרעה הוא צריך לדבר מעומק נפשו ומכל עצמיותו. וזה היה תהליך שהקב"ה העביר אותו. עד שמשה רבינו זעק ברגע מסויים להקב"ה, 'שלח נא ביד תשלח' – שכל מציאותו בטילה לגמרי ואז התחילה השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. נגד הטבע ונגד כל מציאות של פרעה מלך מצרים. משה הוביל את ישראל במדבר הגדול והנורא, ארבעים שנים של הליכה מעל דרך הטבע לגמרי. כי אכן משה רבינו הוא כשמו וכפי שדרש אותו הרבי 'משה "ר(אש) ב (ני) י(שראל) נו".
ההתגלות הגדולה – לדורות
באמצע המדבר זכינו להתגלות הכי מופלאה לדורות, הסנה נשרף והסכנה איננו אוכל, משה רבינו גם הוא היה במצב זה של נשרף לגמרי ובטל במציאותו לגמרי ויחד עם זה משה רבינו מלך היה. זה שמו לעולם וזה זכרו לדור. כנאמר בזוהר הק' שבכל דור ודור נשמתו של משה רבינו יורדת מחדש לעולם כראש בני ישראל שבאותו הדור.
ועוד נאמר בתניא, שניצוץ נשמתו של משה רבינו מתלבש בכל אחד ואחד מישראל. הגיוני לגמרי שחיות הראש מתפשטת בכל הגוף בכל אבר ואבר ובכל פרט ופרט.
יתן ה' שגם אנחנו נלך בדרכו של משה ונהיה מסורים לכל אחד ואחד מישראל בנפש רוח ונשמה, כשהרגש שמוליך אותנו הוא שכל ישראל גוף אחד ממש ובראשו עומד ניצוץ מנשמתו של משה רבינו, ראש בני ישראל שבכל דור ודור.
