פרשת בלק
א. פרשתנו פרשת בלק כמה אהבת השם לעמו ישראל נשפכת מפסוקי הפרשה, כמה חיזוק יש לנו לקבל מפרשה זו שאהבת השם לעמו היא תמידית לא שיור ותנאי. וביותר שפרשה זו באה אחרי פרשיות חטאי המדבר בהם ישראל שוב ושוב מכעיסים למקום, והיה מקום לטעות ולחשוב אולי נפגם משהו באהבת השם לבניו, ומלמדת אותנו התורה הקדושה כי לא היא, ובעזרת השם נעמיק עוד בדברים, אבל עיקר הלימוד לנו, ולדורות כי אהבת השם יתברך לבניו היא ניצחית ותמידית בכל עת ומצב, וגם אם חטאנו וטעינו, הרי שהוא יתברך רק מחכה כי נשוב נתעורר ונתחזק, וכל פעולה כל מצוה כל ברכה כל תפילה ובוודאי כל אות של לימוד תורה, היא נצח נצחים.
ב. בפרק כ"ג פסוק ח' "מה אקוב לא קבה קל ומה אזעום לא זעם ה'" בכל מהלך הפרשה כאשר בלעם הרשע מנסה שוב ושוב לפגוע בעם ישראל לקללם, ולא עולה הדבר בידו, ואף שבלעם היה נביא הגויים, וידע לכוין לזמן כעס של מעלה, והיה בו הכוח להזיק, ומכל מקום לא נתן בידו השם יתברך להזיק לישראל עם בחיריו, ויתירה מכך, לא רק שלקלל לא עלה בידו אלא אף הוכרח לברך את ישראל.
גמרא נפלאה יש לנו הן בברכות דף ז. והן במסכת עבודה זרה דף ד ע"ב, מקשה שם הגמרא ויודע דעת עליון. אפשר, דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון מי הוה ידע? היינו ששואלת הגמ' איך ייתכן כי בלעם דעת עליון יודע, ואינו מצליח להשיג דעת בהמתו, הרי הדברים לא מתחברים לומר שיש אדם שדעתו משיגה עד דעת עליון של הקב"ה, אבל להבין שהמלאך עומד כנגד אתונו, את זה לא השיג.
ומתרצת הגמרא, מה פירוש יודע דעת עליון, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. והיינו דקאמר להו הנביא מיכה עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'.
אמר רבי אלעזר: אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם, לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: מה אֶקֹּב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ה'. וכמה זעמו ? רגע.
וכמה רגע? אמר אמימר, ואיתימא רבינא: רגע כמימריה". עד כאן מדברי הגמרא, כלומר שבהנהגת העולם שברא הבורא יתברך מוכרח הדבר שיהיה רגע של כעס, וכבש כעסו בכל אותם ימים מאהבתו לישראל עמו, ובדברי הגמרא הרבה יש לנו להתבונן, והרבה חיזוק יש לנו לשאוב מהם, בגודל אהבת השם לעמו ישראל.
ג. אמנם יש נקודה יחודית שיש לנו להתבונן ללמוד ולהבינה בס"ד, ובהקדם לזה נביא את דברי המשנה במסכת אבות פרק ה משנה יט "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה,מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע" ואם כן בלעם הרשע מחד גיסא נאמר עליו יודע דעת עליו, אבל מאידך גיסא מסבירה לנו הגמרא, כי הדעת שלו היא רק לכוין זמן כעסו של הקב"ה, מחד גיסא יש בו נבואה, שהיא הדרגה הכי גבוהה שיכול האדם להשיג ולהגיע, אך מצד שני עליו אומרת המשנה עין רעה וכו'.
ונראה בזה ובעומק הדברים, כי בפרשה זו מתגלית לנו מסוד כוחם של ישראל, עבודת ישראל אינה לכוון המציאות בשביל רצונם, אלא לכוון רצוננו לרצונו של השם יתברך, כמו שמבקשים אנו כל יום לעשות *רצונו ולעובדו בלב שלם*, בלעם הרשע ידע הדרך להכיר דרכי הנהגתו יתברך בכדי למלא את רצונותיו ותאוותיו, אבל עם ישראל, הרי כל רצונם לעשות נחת רוח ליוצרנו וקוננו, וגם אם עיתים נופלים בהנהגתם, ואף חלילה מתפתים ליצרם, הרי עדיין רצונם ושאיפתם היא לעשות רצונו.
ד. אדמו"ר הזקן מחב"ד במאמר מה טובו אוהליך יעקב, מפרש מה טובו בחינת ונחנו מה, שלא יחשיב עצמו ליש ודבר, כדאי לעיין בכל המאמר הנפלא, אך הנוגע לנו, כי שורש עבודתנו היא מה השם אלוקיך דורש ממך, לשעבד רצוננו ושאיפתו לרצונו יתברך, וזה היפך מבלעם, שאותו רשע עניינו הוא עצמו שמתוך שיודע לכוין מנסה לקבל תאוותו, אבל ישראל בחינת מה, שאין לנו קיום עצמו מלבד לעשות רצונך אלוקי חפצתי.
ג. והנה למעשה בפרשה זו, הגילוי לישראל, הוא נפלא עד למאוד, כי כל פרשה זו לא היתה בגלוי לישראל, שלא חוו על עצמם את כל סיפור הדברים, רק גילתה לנו התורה הקדושה את סיפור הדברים ללמד לישראל כי בעומק אנו העושים נחת רוח להשם יתברך, והפרט שפרשה זו מגיעה אחרי הפרשות הקודמות בהם שוב ושוב נראה שישראל נופלים בחטאם (שאין כלל השגה ברום דרגתם של דור המדבר, אך לפי המתבאר בפסוקים רואים אנו את חטאי דור המדבר) וזוכים לגילוי פרשת בלק, בה מתגלית גודל אהבת השם לבניו אהוביו, וזהו שאמר בלעם "מה קבה לא קבה קל" אשר נראה לפרש בס"ד, שהבין בלעם הרשע, כי אין קללה לישראל, אין ברצונו של מקום, כי רצונו הוא ישראל עמו, וממילא אין הקללה שייכת לשם, וכלשון האור החיים הקדוש כה פסוק א' "כי הבין כי אין תקוה מהשם להסכים להרע לישראל".
והנה גילוי אהבה זה לישראל הוא גילוי עצום ונשגב, כי עניינו כי בעצם רצונו יתברך בישראל, שהוא מעל הכללים שקבע הוא יתברך בצורת הנהגתו, ויש לנו הרבה לשאוב חיזוק בדבר, יש לו יתברך נחת רוח במעשינו, וזה העבודה התמידית להתעורר לאהבת ה' יתברך, ולהכניס האהבה בכלים שהם לימוד התורה עשיית המצוות ועי"כ הדבקות בהשם יתברך יזכינו השם.
