פרשת ויצא
"ויצא יעקב מבאר שבע וגו' ויפגע במקום" ולימדונו חז"ל ודרשו ויפגע היינו תפילה שתיקן יעקב אבינו תפילת ערבית, ונביא בס"ד שני נקוקות בדבר, האחת, למה לשון ויפגע דווקא היא מרמזת לתפילה? וביאר בכך רבנו מרן המשגיח רבי חיים וואלקין זיע"א, בפשוטם של מילים, תפילה יש בו כח לפגוע במדוייק במטרה, אדם שזוכה להתפלל תפילה אמיתית, אותה תפילה פוגעת ישירות במטרה לפעול פעולתה.
ב. אך נקודה נוספת היה יש לנו להתבונן, מה פירוש יעקב אבינו תיקן ערבית? כי במבט ראשון ופשטני נראה הדבר כביכול כדבר פשוט, אם אברהם תיקן שחרית בבוקר, יצחק מנחה בצהרי יום, ממילא בוודאי שיבוא יעקב אבינו ויתקן ערבית. אבל בוודאי שאין הדבר כך! יש כאן תקנה עמוקה, שרק בכוחו של יעקב אבינו היה לפעול רק הוא יכל לתקן, ונשתדל לבאר ולהסביר הדברים בסייעתא דשמיא.
במהותה תפילת ערבית שונה משאר התפעלןת עד כי יש הסוברים כי היא תפילת רשות (ובמימד מסוים אף כך נפסק להלכה), לילה במהותו אינו זמן תפילה, ובעיקר ראשית הלילה שהוא זמן של דין, כביעול לילה הוא זמן בו רק מצפים לבוא היום, להארת היום, אך אינו תופס מציאות וזמן לעצמו, אך עניינו של יעקב אבינו להרחיב עבודת השם יתברך לכל מציאות האדם, יעקב אבינו הוא זה שקיבע שכל יהודי שייך בעבודת השם יתברך, הוא זכה שמיטתו שלמה, וכל זרע יעקב קודש הם לעולם ועד, יעקב הוא זה שיצר את עבודת השם בעל עת מציאות וזמן, וזה פירוש יעקב תיקן ערבית, יעקב אבינו חידש והרחיב בעבודת השם יתברך כל לזמן של לילה, גם אז יש תפילה, גם אז עובדים להשם יתברך, ומגלים בכבודו.
ג. ונרחיב ביאור הדברים בעזה"י, יעקב אבינו זוכה לגילוי עצום במראה הלילה, ומכוח גילוי זה מיד כשניעור יעקב משנתו, אומר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים", כלומר מוכרח הדבר שזהו המקום הקדוש, מקום העקידה המקום בו יבנה המקדש, בית אלוקים.
ומידי שנה מביאים אנו בס"ד את מדרש חז"ל אשר דרשו מפסוק זה, ובו לימוד עצום ונשגב, המלמדינו דרך ויתד לעבודתו יתברך, וכך אומר המדרש: לא כאברהם שקראו הר, יצחק שקראו שדה, יעקב קראו בית, דהיינו כל אחד מהאבות הקדושים קרא למקום המקודש להר המוריה בלשון אחר, אברהם אבינו קראו הר, יצחק אבינו קראו שדה-"ויצא יצחק לשוח בשדה" ויעקב אבינו קראו בית, ובוודאי שאין כאן רק עניין של שינוי לשון, יש כאן מהות, יש כאן גילוי ודרך לעבודת השם, ונשתדל לפרש הדברים בס"ד ע"פ המבואר בספרי רבותינו.
אברהם אבינו קראו הר, הדרך להגיע להשיג ולעבוד את השם יתברך, הוא לצאת ממציאות החיים לטפס בהר, ואזי כשמתנתקים זוכים להשיג בעבודת השם, יצחק קראו שדה, ויצא יצחק לשוח בשדה, אמנם אין כאן ניתוק מוחלט, אבל עדיין כדי לזכות בכדי להיטהר בכדי לעבוד את השם יתברך, צריך לצאת מעט מהשגרה ומההווי הרגיל.
אבל יעקב אבינו קראו בית, בית פירושו מקום בו האדם עושה הכל, אי אפשר להיות בבית רק רוחני, זה לא ייתכן במציאות הבית חייב להכיל את אדם על כל מצביו וצרכיו, זוהי מציאות של בית.
יעקב אבינו חידש את מציאות עבודת השם גם באופן של בית, עבודת השם אינה תלויה בניתוק מחיי היום יום, אינה שייכת רק באנשים מסוימים או בזמנים מסוימים, אלא בכל אדם ובכל עת ומצב, תמיד יש קיום ומציאות של עבודת השם.
ד. עניינם של האבות שסללו את הדרך בעבודת השם השייכת וקיימת לעולמי עד, ולכן נקראו בשם אבות כיון שיש המשך, והשלימות נוצרת משלושת האבות יחד, אמנם רק מיעקב אבינו ואילך הרי כל זרעו אחריו כולם חלק מעם ישראל, שזכה שתהיה מיטתו שלימה, כלומר שנהיה שלימות שמכוחה כל איש מישראל הרי במציאותו שייך בעבודת השם, אין מציאות שיש מי מישראל שאינו חלק, שאינו שייך בעבודת וקורבת השם יתברך.
וזהו פירוש הדברים, שיעקב אבינו קראו בית, דהיינו בכל עת ובכל מצב ובכל דרגה בה נמצא איש מישראל תמיד שייך בעבודת השם יתברך, וגם בדברים הנראים כביכול נמוכים וגשמיים הרי גם בהם יש מציאות של עבודת השם, הן בענייני האכילה שעל ידי שמברך לפני ואחרי הרי מקדש את האכילה, והן בשאר ההצטרכויות הגשמיות, ועוד יש בזה מלבד עניין קידוש הגשמיות, שכמו שהבית הוא ביתו של אדם בכל מצב שלו, בזמני בריאות וחלילה בזמני חולי וכן בשאר מצבים, כך הוא גם בעבודת השם יתברך, שאופף וחופף על האדם בכל עת, יש קורבה תמידית בין כל איש ישראל להשם יתברך, ובכל זמן ודרגה בה נמצא האדם יש לו במה לעובדו יתברך, ואין הדבר תלוי כלל במעשיו, אלא זו מציאות קיימת, ויש בדבר הן מחייב כי תמיד יש מה לעשות בעבודתו יתברך, ולאידך חיזוק עצום כי בכל מצב בו נמצא האדם וגם אם חלילה נפל ורחק, הרי גם במצבו עכשיו יש בידו מיד לשוב ולהתקרב אליו יתברך, יש בכוחו לפעול גם כעת לעבודתו יתברך כמו שהוא בדרגתו ובמצבו.
ה. ויש להוסיף עוד בדברים בס"ד, שהנה יעקב אבינו הוא עמוד התורה, וחיבור הדברים הינו, שהתורה הקדושה ניתנה לכל נשמות ישראל, ולכל יהודי בכל מצב בכל עת ובכל דרגה יש חיבור ושייכות לתורתנו הקדושה, וזה גודל כוחה של התורה לרומם האדם בכל מצב ובכל מציאות, ובזכות החיבור והשייכות לתורה הקדושה מאירה אור נשמת האדם אף לגופו ולמעשיו הגשמיים, וזהו עומק קראו בית, שעל ידיה יכולים אנו להכניס את התורה הקדושה לתוך חיינו אנו.
ובזה יש חיזוק גדול, לכל אשר שם ישראל יקרא, לדעת שתורתנו הקדושה היא חיים, והיא נותנת חיים, וכל לימוד של תורה הוא לא רק קיום לעולם, אלא גם קיום לאדם, שגם חייו הגשמיים מקבלים צורה ואור על ידי החיבור והשייכות לתורה הקדושה, והלוואי ונזכה להתחזק להבים ולהשכיל כי השייכות לתורה זו המתנה הגדולה ביותר שיכול האדם לתת לעצמו, הן בעולם הזה, ומכל שכן דכל שכן לעולם הבא ולנצח נצחים כי היא חיינו.
שבת שלום
יעקב ישראל קניג
