פרשת כי תישא
"שמירת השבת"
בפרשתנו מצווה אותנו התורה אודות שמירת השבת "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" השבת היא אות וסמל שאנו בניו של הקב"ה, כמובן שאנחנו שומרים אותה. וממשיל החפץ חיים את סימלה של השבת במשל נפלא, כל אדם שיש לו חנות או בית מלאכה קובע הוא על דלתו או בפתח חנותו שלט הפונה לרשות הרבים וכתוב בו באותיות גדולות מה טיבה של החנות או בית העסק, שלט זה בא להעיד כי כל עוד הוא קבוע מעל העסק הרי סימן שבעל העסק חיי וקיים והוא מנהלו כראוי וכיאות, אפשר שיסע בעל העסק מן המקום ויסגרנו לשבועות אחדים אבל השלט מעיד כי בו יבוא היום ותשוב החנות ותיפתח. אולם אם יוסר השלט מן המקום הרי יעיד הדבר כמאה עדים שבעל העסק העתיק את משכנו למקום אחר ונטש מקום זה לחלוטין.
כן הוא הדבר בעניין השבת, אות היא בין בורא עולם לבנינו "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש" השבת היא גם אות וגם סימן לכל יהודי ויהודי והיא מעידה על הברית שנכרתה בין הקב"ה ובין ישראל אף אם עבר יהודי על אחת ממצוות התורה עדיין ישראל הוא יהדותו לא פקעה ממנו כל עוד הוא משמר את השבת עדיין לא הוסר ממנו השלט דומה הוא לבעל עסק שעזב את חנותו לזמן מה וישוב לעסקו.
אך המחלל שבת הרי הוא כמסיר את השלט מעל פתח חנותו והוא כמעיד על עצמו שאין עוד נשמתו נשמה יהודית כי נשמה זו פנתה ועזבה אותו כאותו בעל עסק שנטש את עיסוקו וזה מה שאמרו חז"ל "כל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה" כל יהודי צריך שני עדים שיעידו על יהדותו שנאמר "על פי שני עדים יקום דבר" ביום חול כשמניח היהודי תפילין והרי הוא מהול בברית המילה הרי שני עדים מעידים עליו ובשבת שלא מניחים תפילין העד השני הוא "אות היא ביני ובין בני ישראל" הרי היא השבת.
כתוב בפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" לכאורה הרי קודם שני פסוקים נאמר "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" ומה ניתוסף בציווי זה?ופירש רבינו אברהם אבן עזרא שפסוק זה נסוב על יום חול בשבוע שישמרו את ששת ימי המעשה להכנה לקראת שבת שלא ישכחו איזה יום מגיע השבת ולהכין צרכי שבת באפייה ובישול ונמצא שכל המכין את צרכי השבת לכבוד שבת קודש הרי הוא מקיים המצווה "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את (צרכי ) השבת".
מסופר על החפץ חיים שהיה מסתובב בערב שבת והיה מוכיח את הסוחרים בעלי החניות לסגור עסקיהם לפני השבת מוקדם כדי שיוכלו להתכונן לשבת ולא יבואו לידי חילול שבת ח"ו. והנה נתקל בסוחר שהיה מאחר את סגירת העסק ומקדים בצאת השבת ולא קיבל כל כך את פנייתו של החפץ חיים אמר לו הרב אמשול לך משל לאותו גוי כפרי שלא ידע קרוא וכתוב והיה מביא את סחורתו לשוק מידי שבוע והיה מוכר אותה לסיטונאי, פעם אחת שאלו אותו חבריו בכפר תגיד איך אתה מסתדר עם הסוחר הלא אינך יודע קרוא וכתוב ואולי הוא מרמה אותך? אמר להם אני מביא עגלה מלאה של תפוחי אדמה וכל שק שאני מוריד מהעגלה אני רושם קו על הקיר ולבסוף אני סופר כמה קווים יש ולפי זה משלם לי הסוחר.
אמרו לו חבריו זו לא שיטה טובה עד שאתה מוריד שק מהעגלה יכול הסוחר למחוק כמה קווים ולא תרגיש כלום והרי אתה מפסיד, בו ותשמע עצה טובה בפעם הבאה תוריד את הכובע וכל שק שאתה מוריד ישים לך מטבע אחד ואחר כך תספרו את סך המטבעות שהצטברו ולפיהן ישלם לך בפעם הבאה הסוחר הסכים לעצה , והנה הכפרי מוריד שק תפוחי אדמה והסוחר שם מטבע עד שנתמלא הכובע במטבעות, חיכה הכפרי עד שהסוחר לא ראהו ולקח חופן מטבעות מהמגבעת ושם בכיסו הסוחר אף הרגיש ועשה עצמו כלא רואהו ואמר בליבו שיבושם לו הלא מעצמו הוא גונב לאחר שסיים לפרוק את סחורתו ספרו את המטבעות ושילם לו בהתאם.
כשאדם עובד בשבת חושב הוא הרי אני מקבל שעות נוספות של מאתיים אחוז והרווח הוא מוחשי .אולם שוכח הוא שפרנסתו של האדם נקצבה בראש השנה כמה ירוויח וכמה יפסיד ולמה לקבל את זה דרך עבירה של חילולי שבת או שחלילה יוציא את הרווח הזה על תרופות והפסדים הלזה יקרא רווח?
שבת שלום
