פרשת ויקרא
נפש כי תחטא בשגגה
בשעה טובה נתחיל השבת בקריאת התורה בספר "ויקרא" שהוא נקרא בפי חז"ל ספר תורת הכוהנים שמצוות הכהונה ועבודת הכוהנים בבית המקדש והקרבת הקרבנות נמצאים בספר "ויקרא" .
פתיחת הפרשה עוסקת בהקרבת קרבן ע"י האדם היחיד ולא התחילה התורה בקרבנות הציבור קרבן תמיד או מוספים משום שקרבנות היחיד הם קרבנות ריצוי וקירבה לה' יתברך קרבן שלמים המוגש כדורון וכן קרבנות הכפרה . ואמרו חז"ל שעיקר בנייתו של בית המקדש כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח "כמה מעלות טובות למקום עלינו" החל מיציאת מצרים וקריעת הים ניסי המדבר ומתן תורה , מעלה אחר מעלה ועד לשיא שהוא בניין בית המקדש "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על עוונותינו.
אולם יש להבין אם אדם חטא במזיד וטימא את נפשו והתרחק מבורא עולם חייב הוא להיטהר וכן להביא קרבן שיכפר בעדו אך אדם שחטא בשוגג בלא דעת ומחשבה לא ידע שהיום שבת הוא או שמלאכה זו אסורה בשבת מדוע לא די בחרטה ובקשת מחילה מדוע זקוק הוא להביא קרבן ולהקריבו וכמו שכותב הרמב"ן ,כדי שיחשוב כי חטא לאלוקיו בגופו ונפשו וראוי שישפך דמו ויישרף גופו לולי חסד הבורא שלקח ממנו תמורה" כך צריך לחשוב אדם בשעה שמקריב את הקרבן שזה מה שהיה ראוי שיעשו לו אבל כל זה דוקא במזיד אבל מדוע גם שוגג?
ותשובה לדבר במעשה שארע לפני כמאה שנים מלכות הרשעה ברוסיה זימנה אסיפת רבנים בראשות הגאון רבי צבי רבינוביץ זצ"ל רבה של קובנה בעידוד השלטונות הופיע בפני הרבנים אחד מראשי המשכילים רודפי הדת ותבע שהרבנים יורו לבטל את מצוות החליצה שאינה תואמת לרוח הזמן כדבריו (מצווה זו בזמן שאדם נפטר ללא ילדים צריכה אשתו להתייבם לאחיו ואם אינו רוצה לייבמה חולצת היא את נעלו בפני בית הדין ויורקת בפניו על שלא הסכים להקים שם לאחיו).
ענהו הרב של קובנה לאותו משכיל מומר "נושא זה אינו בסמכות הועידה, בפטרבוג מתקיימת עתה ועידת הרופאים עליך לפנות אליהם בהצעתך, נבוך המשכיל מה עניין חליצה לחכמת הרפואה , הסביר הרב באורך רוח "מצוה זו באה בעקבות פטירתו של הבעל ללא ילדים אם יוכלו רופאי רוסיה לבטל את המוות שוב לא יהי צורך בחליצה"
אבל אי אפשר לבטל את המוות!קרה המשכיל…
גם את החליצה אי אפשר לבטל ענה הרב בשלווה "חוקי התורה הם מציאות כמציאות החיים והמוות נשתתק המשכיל ולא יסף עוד לדבר.
יסוד בסיסי זה ביקש הקב"ה להנחילנו בספר הכוהנים בתורת הקרבנות אילו היו חוקי התורה רק גזירות בלבד אם כן מי שחטא בשגגה מספיק שיבקש סליחה שלא ידע ולא התכוון ולא היה בכוונתו למרוד חלילה בבוא עולם, אבל כאשר המציאות בעולם הושתתה על אדני התורה "הסתכל בתורה וברא את העולם" אז גם מי שעובר בשוגג פוגם הוא בנפשו ובעולם זו מציאות של נזק נכון אפילו בשוגג כשם שמי שמושיט ידו לאש נכווה וכן הנופל מהגג בשוגג הרי הוא נפצע ואפילו בלא כוונה כך מי שעבר עבירה הרי הנזק קיים ואפילו בשוגג לכן תיקונו ע"י שיקריב קרבן על עבירתו בשוגג וישוב בתשובה שלימה.
שבת שלום
