פרשת קורח
דיבור נקי
רבותינו הזהירו שלא יפתח אדם פיו לשטן כי ברית כרותה לשפתיים ולדיבור יש כח, ועל כן גם נזהרו לדבר בלשון נקיה (ראה מו"ק יח. פסחים ג: וספר חסידים סימן תע"ט וקב הישר פרק א'), וכך היו נזהרים בקהילות ישראל שלא לומר "בית הקברות", אלא "בית החיים" או בית עלמין", שביאורו בית עולמים, משום זהירות בנקיון הלשון.
וידועה הנהגתו של הרבי מילובביץ זי"ע, שלא לקרא בשם " בית חולים", או "קופת חולים", מפני נקיון וטוהר הלשון, ובעיקר על פי האימרה המפורסמת של אדמור"י חב"ד "תחשוב טוב יהיה טוב", ומימלא אם מתחילה חושבים על הרפואה, ומזכירים מטרה חיובית, מביאים לשינוי מהות הענין ולרפואה שלימה, ולפני עשרות שנים פנה הרבי לצוותי ואנשי רפואה מפורסמים, להחליף את השם, ותהילות לאל כיום נקראים כולם בשמות: "מרכז רפואי", וכן "מרכז בריאות".
וכן אנו רואים בפרשתינו, בעת מחלוקת קורח ועדתו, משה רבינו קורא להם לשלום, אך דתן ואבירם מעיזים פניהם ועונים בחוצפה ועזות: "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה (פרק ט"ז פסוק י"ד), ואמרו רבותינו שדברו בגוף שלישי ואמרו "האנשים ההם", בכדי לא לתלות הקללה בעצמם, אך במה שאמרו "לא נעלה", פיהם הכשילם וכך היה בסופם שירדו ולא עלו, ופתחה הארץ את פיה וירדו חיים שאולה, ירידה ללא עליה (רש"י שם בשם מדרש תנחומא).
וכן במה שאמרו "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו", נתקיימו דבריהם, כי משה רבינו נתן לשבט ראובן, שבטו של דתן ואבירם את עבר הירדן ששם יש נחלת שדה וכרם, אך לא היתה זבת חלב ודבש, כי לא מביאים משם ביכורים (משך חכמה שם). והיו ראויים דתן ואבירם גם להיענש בניקור עיניים, כנגד צרות עין שחטאו, אלא הואיל ושמרו לשונם ולא תלו הדבר בעצמם אלא אמרו "האנשים ההם", על כן נצלו (ראה מנוחת דוד עמ' קנ"ז ומנחת יחזקאל שער ו' עמ' ר"י).
וחכמי המקובלים כותבים, שמכל דיבור ודיבור שמדבר האדם, נברא מלאך, אם הוא דיבור של מצוה, נעשה מלאך טוב, ואם דיבור רע, נברא מלאך רע, ואם דיבור של בטלה, נברא מלאך של בטלה, ואותם מלאכים טובים משפיעים שפע וברכה לעולם, ומלאכים רעים ומלאכי חבלה מביאים רעה לעולם, ומיד ברגע שנבראים אומרים שירה לפני הקב"ה. (ראה חגיגה י"ד. ומדרש רבה בא פרשה ט"ו, חסד לאברהם נהר ס"ח, ומדבר קדמות מערכת ד' י"ח ד"ה דבור ובספר אילת השחר וישלח עמ' רצ"ג כותב שאפילו מלאכי חבלה אומרים שירה לפני הקב"ה כי עושים ציווי המלך. יעו"ש.). ונתאר לעצמנו אדם שמלכלך את פיו בדיבורים לא נקיים, מכל דיבור ודיבור נברא מלאך רע ומלאך חבלה, ומיד עומד לפני הקב"ה לומר שירה, והמלאך הזה לא לבוש בגדים נקיים ונאים, אלא לבוש בגדים שחורים ומלוכלכים, ומיד שואלים כל פמליא של מעלה מעלה מי הביא את המלאכים הללו לפני הקב"ה לומר שירה, ומזכירים את שמו של האיש שהוציא מפיו את המילים, ומיד מתמלאים כולם עליו בקטרוג, וזהו מה שאמרו רבותינו (שבת לג.) כל המנבל פיו, אפילו חותמים עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים עליו לרעה, דהיינו שאם נגזרו עליו חיים טובים ומאושרים, במילה אחת של ניבול פה, יכול להפוך הכל!
וה' יזכנו לשמור פינו ולשוננו ולדבר דיבורים טובים ומתוקנים לעבודתו יתברך!
