פרשת לך לך
א. עבודת האבות לדורות
פרשתנו פרשת לך לך פותחת בדיבור הראשון של ה' לאברהם אבינו, השייכות הראשונה והגילוי הראשון שאנו מוצאים בין השי"ת לאברהם אבינו, הוא הציווי של "לך לך". נשתדל בס"ד לבאר מעט את הדברים אשר עיקרם שמפרשה זו מתחילה עבודת האבות, שהם יסוד הבנין של עם ישראל ועבודתו עד לקץ הימים.
נאמר בהמשך הפרשה שאברהם שאל את ה': "במה אדע כי אירשנה" (טו, ח). ונראה לבאר בעומק הדברים ששאלת אברהם אבינו היא על עצם קיומה והמשכיותה של עבודת ה' שלו. שהרי אברהם אבינו זכה להכיר את בוראו, ולהגיע למדרגות עצומות בעבודתו יתברך, אבל לכאורה כל עבודה שאדם עושה זה עניין אישי, שכל אדם זוכה לפי מציאותו ומדרגתו. ואם כן, כיצד יהיה לעבודתו קיום לדורות? איך יהיה הדבר באופן של ירושה?
והנה תוכן עבודת האבות נראה שכל עומק עניינה של העבודה, וכל קיומה החל מפרשתנו, בתחילת עבודת האבות, ובהמשך בעניין "במה אדע כי אירשנה", הכל הוא שיהיה לזה קיום לעולמי עד. שאין זה כבר רק עבודה אישית או פרטית, אלא זו עבודה כללית, שיש לה המשך וקיום לדורות. וזהו עניין לשון "אב", שיש לו תולדות והמשכיות. ותחילת כל זה הוא בניסיון "לך לך".
ב. ג' צורות במציאות העולם
ובסייעתא דשמיא נראה עוד קצת להעמיד את הדברים.
שאם נתבונן, הרי ישנן שלוש צורות במציאות העולם, והן התגלו לנו בפרשיות הראשונות של התורה.
החלק הראשון הוא בפרשת בראשית, אצל אדם הראשון, שעל שמו נקראים כולנו בני אדם. מעשה הבריאה בכל מעלתו ועוצמת הגילוי שבו, אבל יחד עם זה גם הקלקול של הבריאה, עד כדי כך שלא היה לה עוד קיום באופן ההוא.
החלק השני בפרשת נח. עניינו של נח, כמו שמדגישים חז"ל וכמו שמביא רש"י, יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. כלומר, יש שני מימדים. צד השבח הוא שנח היה צדיק תמים בדורותיו, וצדקותו הייתה שלמה, אבל החיסרון היה שצדקותו לא הגיעה לשורש, אלא היא עמדה בפני עצמה ולא בצורה של תיקון, של החזרת העולם לשורשו, וזה כביכול לעשות בזה נחת רוח לקדוש ברוך הוא.
נח בצדקותו הגן על עצמו ועל זרעו, אבל לא הייתה כאן העבודה להחזיר את העולם לתיקונו ולשורשו, לחבר את הבריאה לבוראה.
החלק השלישי זה עבודת התיקון, תחילתה מאברהם אבינו דרך עבודת האבות ובהמשך לזרעם הוא עם ישראל, וכנ"ל לכן הם נקראים אבות, כי יש לעבודתם המשך. והנקודה של החזרת העולם לבריאתו היא על ידי קיומו של עם ישראל, שהם מקיימים את העולם, ותפקידם הוא להביא לגילוי שמו יתברך בעולם, להחזיר את העולם לשורשו ולתיקונו.
ג. עבודת אברהם להחזיר את העולם לתיקונו
העבודה הראשונה שנצטווה עליה אברהם אבינו, שממנה מתחילה אותה עבודה, היא "לך לך".
הרמב"ן מקשה על המילים "והיה ברכה", מדוע לא הוזכרה צדקותו של אברהם אבינו קודם לכן, ומדוע מתחילה התורה לספר את עניינו רק ב"לך לך", והרי כמו שמבואר בחז"ל אברהם התחיל את עבודת ה' להכיר את ייחוד ה', הרבה לפני פרשת לך לך, ואם כן קשה למה התורה לא מספרת על זה כלום, עיין בדבריו הקדושים.
ואולי נראה בזה כהמשך דברינו, שוודאי צדקותו של אברהם הייתה עצומה עוד קודם לכן, אבל כל זה היה מצד עבודתו האישית. ואילו עבודת אברהם, במה שמתחדש בה לדורות, ומה שבגללו הוא מוזכר בתורה ובזה יש קיום לעבודתו, היא העניין של החזרת העולם לשורשו.
וזה מתחיל רק ב"לך לך", כי אברהם אבינו היה צדיק עוד קודם לכן, אבל עבודתו כאב, שממנו מתחילה מציאות חדשה שיש לה קיום לדורות, מתחילה ב"לך לך". ומכאן ואילך אין זו רק עבודתו האישית, אלא תחילתה של עבודת האבות, שהיא שורש לתיקון העולם כולו.
ד. גילוי השורש על ידי הקשיים
"לך לך" הוא לכאורה דבר והיפוכו. "לֵךְ" היינו להתרחק ולצאת ממקומו, ואילו "לְךָ" היינו לעצמך, לחזור אל עצמיותו ושורשו.
וזהו עומק הגילוי, שאי אפשר להגיע אל השורש בלי ההליכה וההתרחקות, אבל ההליכה עצמה היא פנימה, אל השורש.
ועבודה זו לעולם עומדת וקיימת בכל איש ישראל. ונראה אף בעומק הדברים, כי מה שקבלנו על עצמינו בכל הדמות ישראל עד לסוף הדורות, הוא שהצורה היא בלך לך. אדם הראשון קודם החטא, כל מציאות העולם היתה להתענג על ה', ואילו עבודת ישראל היא שרק על ידי הלֵךְ מגיעים ללְךָ. וזהו תוקף כל המניעות הירידות והקשיים, שהם הצורה והדרך להגיע ללְךָ, וזה התיקון לדביקות בהשי"ת, אשר כל זה להנאתך ולטובתך.
וחיזוק גדול יש בדבר, שהקשיים המניעות והמפריעים, הם הצורה בה מתברר גילוי כבודו יתברך בזה העולם, וזה קיבלו עליהם עם ישראל, עד לגילוי המלא של ה' בעולם, אשר אז נתענג על ה' בשלימות, בביאת גואל במהרה בימינו אמן.
