לדעת את הגבול
פרשתינו פותחת בדיני הכהונה ובהגבלות המוטלות על הכהנים מחמת קדושתם, וממשיכה בדיני המועדים וחגי ישראל ובסיום הפרשה התורה מסיימת בארוע מזעזע ומעציב על בן אשה ישראלית שאביו היה מצרי שהרגו משה רבינו ע"ה והיה לו סיכסוך היכן הוא שיבטו ונחלתו וביקש להתיישב במחנה דן ולא הניחו לו כיון שאביו לא משבט דן ואומרים חז"ל נכנס לבית דינו של משה רבינו ויצא חייב. שאין לו הזכות להתיישב בנחלת שבט דן. עמד וגידף את שם ה'. ולא ידעו מה עונשו של מקלל ה' עד שהקב"ה אמר למשה "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וכו' וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה". לכאורה שלושה נושאים שונים אבל קו אחד מאחד ומאגד אותם.
הגמרא במסכת שבת(לא) מעשה בנוכרי שעבר מאחרי בית המדרש ושמע קול סופר שקורא "ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט" שאל אותו גוי למי כל המלבושים הללו אמרו לו לכהן גדול. אמר אותו נוכרי לעצמו , אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי ואמר לו גיירני על מנת שתשימני כהן גדול.דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל וגיירו. אמר לו הלל "כלום מעמידים מלך , אלה מי שטכסיסי מלכות יודע , לך תלמד טכסיסי מלכות.
הלך ןלמד דיני עבודת בית המקדש, כיון שהגיע לפסוק "והזר הקרב יומת" שאל אותו הגר את הלל הזקן מקרא זה על מי נאמר? אמר לו אפילו על דוד מלך ישראל.
נשא אותו גוי קל וחומר בעצמו. ומה ישראל שנקראו "בנים למקום" ומתוך אהבה שאהב אותם הקב"ה קרא להם "בני בכורי ישראל" נאמר עליהם "והזר הקרב יומת" גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה! .
בא לפני שמאי ואמר לו "כלום ראוי אני להיות כהן גדול, והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"! בא לפני הלל ואמר לו "ענוותן הלל , ינוחו לך ברכות על ראשך שקרבתני תחת כנפי השכינה"
עלינו להבין שאין מדובר בסתם גוי ובאיזה יומרנות "גיירני על מנת שתשימני כהן גדול" ואיזה שטות היא זו לבוא להתגייר על מנת להיות כהן גדול?!
חייבים לפרש שאכן היו לו כישורים להנהגה ואדם משכיל הוא משכמו ומעלה וראוי היה לתפוס מקום של כבוד בכל חברה ואדם חשוב היה אבל כהונה לא שייך "והזר הקרב יומת!הרי ידוע המעשה עם המלך עוזיהו שביקש להקטיר קטורת בבית המקדש ואמר "נאה למלך לשרת למלך הכבוד" והכהנים ניסו למונעו. אמרו לו "לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרון המקודשים להקטיר" צא מן המקדש.
"ויזעף עוזיהו ובידו מחתה להקטיר וכו' ויהי מצורע עד יום מותו"
הרי לנו מלך צדיק שביקש לעבוד את בוראו ולקדש שם שמים "שאמר נאה למלך לשרת מלך הכבוד" וזו היתה טעותו לא הבין שהקב"ה תחם תחומים שאפילו הגדול שבעם לא יוכל להיכנס לתחום הכהנים.
וזו היתה נקודת הכשל של המגדף שמובא בסוף הפרשה נכון הוא שאימו היתה משבט דן וביקש לקבוע שם את אהלו, אבל יהודי הוא ומבחינת ההלכה לא משבט דן הוא ולכן לא קיבלו אותו ולא רצה להבין את זה ויחרף את ה' ויקלל .
פרשתינו היא להדגיש את התחומים והגבולות בכל נושא ונושא דיני המועדות והרגלים ובראש וראשונה יום השבת תחומים נקבעו מתי שבת ומתי צאת השבת וכל הזמנים.
שבת שלום