דבר תורה לפרשת עקב מרבה של מבשרת הרב שלמה בן עזרא

פרשת עקב

עקב "תהילת ה' ידבר פי"

"מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" ושואלת הגמרא וכי יראת שמים זה דבר כל כך קטן כדברי חז"ל "אטו יראת שמים מילתא זוטרתי היא? ומתרצת הגמרא , כן לגבי משה רבינו זה דבר קל והכוונה היא לאלו שהיו בסביבתו של משה רבינו וראו את קדושתו וצידקותו בוודאי שיראת שמים לגביהם היא יותר קלה(כך הם דברי האר"י ז"ל)

שואלים חכמי המוסר וכי כל ישראל דומים למשה רבינו שמידת היראה נחשבת אצלו לדבר פעוט? והרי הדיבור הוא לכל ישראל ויודעים אנו כמה קשה להשיג יראת שמים .

ומסביר ר' אברהם מסלונים המושג של קשה וקל הוא יחסי מאוד, בעיני הטיפש נקרא קל מה שאפשר להשיג בקלות וקשה מה שצריך להזיע ולעבוד קשה עד שמשיגו, ואילו החכם בז לעייפות ואינו נרתע מעמל אם הוא שואף על דבר וניתן להשיגו אפילו שיעבוד קשה הרי בשבילו זה קל ואולם אם הדבר אינו ניתן להשגה הרי זה נחשב לקשה וידוע מאמר חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" שזה תלוי במעשיו של האדם הרי לנו פשוט היות וניתן להשגה לכן בעיני משה רבינו זה דבר קל וכן כל אדם אפילו אם עובד קשה אבל ניתן להשגה הרי בשבילו זה דבר קל.

"את ה' אלוקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תישבע" הוא תהילתך והוא אלוקיך אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות האלה אשר ראו עיניך" אומר הרמב"ן שציווי התורה בפסוק זה שכל התהילות וכל התישבחות יש ליתן רק להקב"ה בורא שמים וארץ ומנהיג את העולם בחן ובחסד.

וזה שאומר האלשיך הקדוש זצ"ל על הפסוק "שירו לו זמרו לו שיחו בכל ניפלאותיו" שפירש אם יש לשיר ותרצו לשיר הרי שהשירה תהיה רק לו להקב"ה וכן אם תזמרו הרי רק לו וכן בכל ניפלאותיו תראו את יד הבורא יתברך וכך תעמיקו ותשרישו את האמונה.

חיים עמנו לאורך ימים טובים יהודים בני הדור הקודם, ששורשיהם נטועים במורשת המושרשת, אמונתם כה זכה ומושרשת ושם שמים לא מש מפיהם, בכל משפט שזור "ברוך ה" או "תודה לאל" או "אם ירצה ה'" ההיבדל וההיכר בן יעקב לעשיו שיעקב תלה כל דבר בסייעתא דשמיא ואין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפינו מתעכבים לחשוב בדרכו של מי מהם אנו הולכים ולאן אנו נוטים.הכל מאיתו יתברך.

 

מסופר על רבי חיים פלאג'י זצ"ל שהיה רבה של איזמיר וביקש להקים בקהילתו בית החולים משוכלל שיפעל לרווחת בני הקהילה וינוהל על פי ההלכה, לשם כך ניצרך לסכומי כסף אדירים והרב נטל על עצמו את המעמסה הכבדה, פנה הרב לעשירי הקהילה ובניהם לסניור לאון אדוט מעשרי הקהילה שהסכים והרים תרומה נכבדה מהונו, הודה ו הרב על תמיכתו ברעיון וביקשו שיפנה אישית אל הברון "אדמונד רוטשילד שהיה קשור עימו בקשרי מסחר ויתרום אף הוא לבנין בית החולים. העשיר בא במבוכה שבעולם העסקים נהוג הפרדה מוחלטת בן עסקים לתרומות ותמיכות, הברון הנדיב עלול לכעוס עליו, ובצדק, על ניצול הקשרים המסחריים הבניהם לטובת בקשת תרומה, ובכך עלול לגרום לנזק כפול א, שלא יתן תרומה ושנית שיפסיק להיסתחר עימו.

עלה הנדיב לבית הרב להיתנצל מדוע לא יוכל למלא את בקשתו, וביקש שהרב יוותר לו ויבין את מצוקתו, הרב שמע את דבריו הנרגשים וכאשר סיים לטעון את טענותיו שאל "אמור לי האם קראת את מיכתבי?"

הגביר השתאה לשאלה "עד תומו" ענה "יודע אני שקראת אותו עד תומו השיב הרב "אבל האם קראת אותו מיתחילתו? וודאי השיב הנדיב וכיצד מתחיל הוא? חקר הרב, התחיל הגביר לצטט "רואה אתה לא קראת אותו מיתחילתו " אמר הרב, הרי הוא פותח בראשי תיבות "בעזרת ה'" וזה אומר שעל עזרתו יתברך אני בוטח ואם כן ישועת ה' מובטחת. הבין הנדיב את כוונתו של הרב ופנה לנדיב מרוטשילד וכך הצליחו ובנו את בית החולים בשכלול ופאר וזה שאומר הפסוק "הוא תהילתך" אם תהילת ה' יתברך תהא שגורה בפיך אזי "והוא אלוקיך אשר עשה את הגדולות ואת הנוראות האלה"

ובפרט בימים קשים הללו שאין לנו להישען אלה על אבינו שבשמים שיראנו ישועות ונפלאות אמן.

 

שבת שלום ומבורך

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תמונה של מבשרת שלי

מבשרת שלי