נמצאים אנו בימיו האחרונים של חודש אלול ימי הרחמים והסליחות שבהם יש להיתחזק בקיום המצוות ומעשים טובים, וידוע על גדולי ישראל שעם כל מעלתם וקדושתם היו נחרדים ונרעדים לשמע חודש אלול, ןמספרים על החפץ חיים כשהחזן בשבת מברכים הודיע על תאריך בו יחול ראש חודש אלול הזדעזע החפץ חיים ופרץ בבכי עד שפחד ואימה נפל על כל הקהל.
וכתב הגאון רבי ישראל סלנט שדווקא היראים והשלמים הם שמפחדים מיום הדין, ואילו המון העם לא כל כך מתרגשים . ונהפוך הוא שהרי אלו שעוסקים בתורה לכאורה צריכים להיות רגועים. ההסבר לכך כמה שאדם קרוב להקב"ה הרי התביעה עליו חזקה ביותר שהרי הוא מכיר את בוראו.ועכשיו יודע הוא את חסרונו ומבין היכן הוא ובאיזה דרגה נמצא.
ובזה מסבירים מה שכתוב "וייסעו מרפידים ויבוא מדבר סיני" מפרש רש"י ז"ל מקיש נסיעתן מרפידים לביאתן להר סיני, מה ביאתן להר סיני בתשובה אף נסיעתן בתשובה, ולכאורה אם כשנסעו מרפידים נסעו בתשובה למה צריך שוב תשובה במדבר סיני? אלה התשובה היא לאחר שחזרו בתשובה אז ידעו להבין במצב של התעלות את ערך החטא ועונשו ולכן חזרו שוב בתשובה .
וזה ששואלים הרי מיד בצאת יום הכיפורים יום תשובה ותפילה מיד מתפללים תפילת ערבית של מוצאי היום הקדוש ומה אנו אומרים בתפילה השיבנו אבינו לתורתך, קרבנו לעבודתך, וסלח לנו אבינו כי חטאנו וכו' הרי יום הכיפורים מכפר ובמוצאי כיפור איזה חטאים יש כבר או מה היספקנו לעשות, והיאך אומרים קרבינו אבינו לעבודתך אחרי כל הקירוב הגדול של היום הקדוש ?
התשובה היא כי דווקא אחרי שזכינו להתעלות גדולה ביום כזה דווקא אז מרגישים אנו כמה חסרים אנו ובאיזה שפל בו אנו נמצאים ולכן חוזרים ומבקשים מהקב"ה קרבנו לעבודתך.
בפרשה נאמר "לא בשמים היא וכו' כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו" ואומרים חז"ל הכוונה היא למצוות התשובה והשאלה הידועה היא אם כל כך קל לחזור בתשובה מדוע לא חוזרים ומרגישים את הקושי שבדבר ? התשובה היא אומר המסילת ישרים משל לתרנגולת שמתפלשת בעפר יבוא הבעלים לנקותה בכל מיני מסרקים שבעולם וכל מיני זרמים של מים תמיד יישאר אפר ועפר בן נוצותיה אבל ברגע אחד שהיא מנערת את עצמה ניעור יסודי אחד הרי שכל העפר יורד. כן הוא בעניין התשובה מה שצריך זה רק את ההתעוררות הראשונית שיעשה האדם חשבון נפש אמיתי וכנה עם עצמו השאר יבוא מאליו וזה שאומר הכתוב לא בשמים היא זה לא דבר קשה רק התבוננות קטנה והאדם מגיע לאמת.
"כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו" אומר רבינו בחיי על התורה שבפסוק זה מרומזים כל חלקי המצוות שהרי יש מצוות שתלויים בדיבור כגון לימוד תורה "ודברת בם" ויש מצוות שתלויים בזכירה כגון "זכור את אשר עשה לך עמלק" ויש מצוות שתלויים בלב כגון האמונה בה' וכו' ויש מצוות עשה שתלויים בעשיה כגון להניח תפילין סוכה מזווה ושופר וכו' וזה שאומר הפסוק "בפיך" מצוות התלויים בדיבור "בלבבך" מצוות התלויים בלב "לעשותו" מצוות התלויים בעשיה. ובכולם צריכים אנו להתחזק לקראת יום הדין.
שבת שלום.