"תמים תהיה עם ה' א-להיך…" זה היה מרדכי ז"ל. כל אדם שהגיע בעשרים שנה האחרונות לבית כנסת אהל-יחיאל רשב"'י פגש דמות מדהימה, יהודי ירא ה' תמים וישר, עובד ומשרת בקודש בנאמנות.
בכל ערב שבת מגיעים עשרות אנשים לטבול במקווה גברים. בכניסה למקווה שומעים את פרשת השבוע בטעמי המקרא, מילה במילה, שנים מקרא ואחד תרגום. משלשלים כמה שקלים לקופה ונכנסים. המקווה נקי ומצוחצח, מרדכי עמל יום שלם לשטוף את הריצפה, לנקות את המסננים, לסדר את הספסלים והכל כדי שיוכלו לטבול לכבוד שבת כראוי, ועכשיו יושב לקרוא את הפרשה.
מתפללי מניין הוותיקין יעידו איך בשעה 4:30 כבר המקווה פתוח ומוכן לטבילה לפני התפילה. מרדכי יושב בבית הכנסת שעה וחצי וקורא תהילים עד תחילת התפילה בבית הכנסת, היכון לקראת א-להיך ישראל.
כשתגיע השעה מרדכי יניח תפילין של רש"י בברכה, יישב בבית הכנסת ויתפלל מילה במילה כ-מונה מעות. ובא לציון גואל, מרדכי מחליף לתפילין של ר"ת. אהבת המצוות בערה בו, כל דבר שהיה יכול להוסיף בעבודת ה' היה עושה בשמחה רבה. אם מישהו בטעות ידבר שיחת חולין בזמן התפילה, מיד יקבל גערה להפסיק, כל שכן בזמן הקדיש, "קדיש, קדיש, שקט!"
בסיום התפילה יישב עם חוק לישראל, פסוק אחרי פסוק בניגון ודיוק. רק אחרי שמרדכי סיים את כל לימודו ועבר לראות שבית הכנסת נקי ומסודר, יוצא מרדכי לביתו.
ספר תהילים היה שגור על פיו, בעת שהיה קורא בדקדוק רב, פניו זוהרים כאור החמה, מתיקות משפתותיו הנוטפות מור. לפעמים כשהיה שומע אחרים הקוראים, היה ממשיך בעל פה, וכשהיו טועים בקריאה, מיד היה מתקן אותם כאילו הספר פתוח לפניו.
חן מיוחד היה למרדכי, אהוב על הבריות, מילה טובה וגם בדיחה קטנה לכל מי שהיה פוגש, לאחר החיוך היה מתחיל "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב…" מברך מכל הלב באהבה רבה, מאה ברכות בכול יום, פשוט אוהב את ישראל. לא ניתן לדבר אתו לשון הרע, הוא מיד יגרש את המדבר ויתרחק ממנו, בלי פלפולים והיתרים דחוקים- פשוט מאוד לא מדברים על אחרים!
מרדכי אהב מאוד לקרוא מדרשי חז"ל על הפרשה, פירוש אור החיים הקדוש, אביר יעקב ועוד. בכל יום היה משתף בדברים שקרא או שמע, והגית בו יומם ולילה, כל היום היא שיחתי… ואהבת את ה' א-להיך.
כשהיה מגיע אברך או בחור ישיבה לבית הכנסת, מרדכי היה מכבדו כגדול הדור, קם בפניו ונותן לו כל צרכו, כך הייתה אהבת התורה ולומדיה זורמת בעורקיו, כמאמר הפסוק "חבר אני לכל אשר יראוך…"
גם בביתו היה יושב על מיטתו או ליד השולחן בפינת האוכל והספר בידו, כך כל יומו היה מלא בתורה וגמילות חסדים.
במסכת שבת קה: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המוריד דמעות על אדם כשר – הקדוש ברוך הוא סופרן, ומניחן בבית גנזיו, שנאמר נדי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך.
מסביר המהרש"א שמחשיב לו בכלל יראת שמים כדאמרי' דאין לו להקב"ה באוצרו אלא יראת שמים…
כלומר להזיל דמעה על אדם כשר, זה נחשב לפני הקב"ה לעבודת ה' גדולה.
מרדכי ע"ה ראוי לכך, היה אדם כשר ואף יותר מכך. בשנתיים האחרונות לחייו התייסר בייסורים קשים מאוד, לאחר סיבוכים רפואיים וסבל עצום הזדכך ומסר את נשמתו טהורה ונקיה חזרה לבורא עולם, כיום הולדתה. כמה חסרה לנו דמותו הנפלאה, יהי רצון שנלמד מאורחותיו ועבודת ה' התמימה שהיה נוהג בה, ונזכה לעשות נחת לאבינו שבשמים.
