פרשת פקודי
פרשתינו פרשת פקודי כהמשך לפרשיות הקודמות העוסקות בניית המשכן וענייניו, ובאמת שיש להתבונן באריכות הגדולה בתורה הקדושה בפרטי מצוות בניית המשכן והמסתעף, חמש פרשיות ייחדה התורה למצוה זו, והדברים מתבארים במדרש, שכל תכלית בריאת העולם הייתה להגיע למציאות של הקמת המשכן, הקמת בית בו ישכין השם שכינתו בתוכנו כאן בעולם הזה, ועל כן מפרטת מאריכה התורה בפרטי קיום מצוה זו, שהיא כאמור תכלית קיום העולם.
אך הדבר שצריך להבין ולדקדק מהו תוכן מציאות הקמת המשכן? מה פירוש הדבר בית להשם יתברך? הרי הוא יתברך ממלא כל עלמין, ולית אתר פנוי מיניה, היינו שאין מקום שבו אין השם יתברך שוכן אין מקום בו אין את מציאות השם יתברך, ומהו עניין המשכן? והנה דברים אלו עמוקים מאוד, ואין לנו השגה בעצם הדברים, אך בכל זאת נשתדל בס"ד להביא מעט ממה שנאמר בזה בדברי רבותינו.
ב. ובהקדם, אם נתבונן בפרשיות אלו, נבחין בנקודה הנראית סותרת מעט, מחד גיסא נתנה התורה הקדושה הוראות מדוייקות עד לפרטי פרטים בצורת הקמת המשכן על כל פרטי בנייתו, הכל נכתב ונאמר, הכל נעשה ע"פ הדיבור וע"פ הציווי, ומאידך גיסא דווקא במצוות בניית המשכן רואים אנו כי בוניו זוכים לתואר חכמי לב, התורה מספרת בשבחם איך בנו בחכמה ותבונה, יתירה על כך, המדרש מספר על מו"מ שהתנהל בין משה רבנו ע"ה לבצלאל על סדר הדברים, רואים אנו שהיה לבוני המשכן העוסקים במלאכה ביטוי עצום בעשייתם, אף שנעשה הכל בציווי השם יתברך.
ונראה בס"ד, כי אם נתבונן יש כמה דרכים ודרגות בעבודת השם, יש אדם החי את חייו, את רצונותיו ושאיפותיו, ומנסה לשלב בתוך חייו ורצונותיו את מצוות השם יתברך, ויש דרגא גבוהה יותר אדם המבטל אישיותו בכדי לזכות ולקיים את חיי התורה והמצוות, ולצורך עבודת השם שלו, מוחק את עצמו בכדי לקיים את רצון קונו, אך יש דרגא אף גבוהה מזו, אדם הלקוח את אישיותו כשרונו והמתנות בהם חננו השם יתברך, ונותן את כל אלו להשם יבתרך, זוהי הדרגה וההשגה הגבוהה ביותר, לא למחוק את אישיותו אלא אדרבה, נותן את כל אלו למען עבודת השם יתברך.
וזה היה בבוני המשדכן, בצלאל ואהליאב נתנו את חכמת הלב, את כל כשירונם בכדי לעשות את רצונו של מקום.
ג. ועתה נבאר בס"ד מה שפתחנו בתחילת דברינו, מה היא עצם מטרת המשכן, הרי כבודו יתברך נמצא בכל מקום, ומה מייחד את המשכן אמנם ביאור הדברים [לפי ערכינו השגתינו] כי אמנם כבוד השם יתברך שוכן בכל מקום ומקום ואין מקום שאין בו מכבוד השם, אבל רצונו יתברך לשכן שמו בתחתונים, היינו, כביכול שאנחנו התחתונים ניתן ונעשה מקום להשם לשכון בתוכנו, וזה נעשה בבניית המשכן, ששם כמו שביארנו נתנו את כל חכמתם, ואת כל כשרונם ואת כל היכולות והמתנות שחננם השם, נתנו את כולם למען הרבות כבודו, העמיקו בכישוריהם להקים בית משכן להשם יתברך, הרי שבכך שיכנו את השם בתוכם, בתוך ישראל, יצרו משכן להשם יתברך כאן בזה העולם.
הנמצא למדים מזה לנו בפועל, כי כשאדם זוכה לתת מעצמו, ממש מעצמו להשם יתברך, הרי בזה זוכה להשכין את כבוד השם כאן בעולם, ובזה מקיים את סיבת בריאת העולם, ודבר זה שייך בכל אדם ואדם, לקחת משהו מעצמו מכישרונו, מהמיטב שבו, ולתת את זה להשם יתברך.
שבת שלום!