בפרשתינו פרק כ"ג פסוק ח' נאמר: "מה אקוב לא קבה קל ומה אזעום לא זעם ה'".
בכל מהלך הפרשה בלעם הרשע מנסה שוב ושוב לפגוע בעם ישראל לקללם, ולא עולה הדבר בידו, ואף שבלעם היה נביא הגויים, וידע לכוון לזמן כעס דלמעלה, והיה בו הכוח להזיק, ומכל מקום לא נתן בידו השם יתברך להזיק לישראל עם בחיריו, ויתירה מכך אף לא רק שלקלל לא עלה בידו אלא רק לברך את ישראל.
דבר אחר- אם נתבונן מעט הרי שלימוד גדול יש בפרשה זו, שהרי זמנה לאחר פרשיות המדבר בהם שוב ושוב הכעיסו ישראל כלפי מעלה, ובוודאי שיש להקדים ולומר שאין לנו השגה כלל גם לא בחטאיהם של דור המדבר, דור דעה, ומכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו כשבפרשות קודמות הכעיסו בני ישראל לקב"ה, ובאה פרשה זו ללמדנו, שאף אם חלילה חטאו ונפלו ישראל, מכל מקום אהבת השם לעמו ישראל לעולם עומדת.
וזהו שאמר פרק כ"ג פסוק כ"א "לא הביט און ביעקב", והנה ודאי שאדם שחלילה נופל ברשות יצרו וחוטא אין נסתר הדבר מעיניו יתברך, וכל מעשיך בספר נכתבים, ואסור לומר חלילה הקב"ה ותרן, כי יש דין ויש דיין, ועל האדם לחזור בתשובה על חטאיו כאן בעולם הזה, בכדי שחלילה לא יעמדו כנגדו לאחר מאה ועשרים, ומכל מקום נאמר בפרשתנו כי לא הביט אוון ביעקב, שהקב"ה לא ראה רע בישראל, ואף העברות שנופלים בהם רח"ל, הרי אינם משקפים לפנימיותם, אלא רק נפילה נקודתית, אבל בשורשם לעולם ישראל טהורים וקדושים הם בכל מצב ובכל עת.
וזו היתה טעותו של בלעם, שחשב בליבו שכיון שישראל חטאו, הרי משנה הדבר במהות הקשר בין עם ישראל להשם יתברך, ולא ידע הרשע כי עם ישראל וקוב"ה לעולם בקשר של קיימא עומדים, וביסודם ישראל קדושים וטהורים, ואף אם חלילה נפלו וחטאו, אין זה אלא משהו נקודתי, ולא עצם מצבם של ישראל.
ועניין נוסף נלמד מפרשה זו; יש לנו ולכל איש ישראל לשאוב חיזוק עצום ורב, כי גם אפ פעמים חלילה נופל ברשתו של היצר, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ובוודאי שצריך לחזור בתשובה שלימה, אבל עיקר רצונו של היצר לאחר נפילת האדם הוא להגדיר לאדם את עצמו שהוא שייך לרע, שאין זו רק נפילה נקודתית, אלא כי חלילה הוא כבר שייך בעצמותו לרע, ועל ידי כך מפיל האדם מתורה מצוות וקורבת השם יתברך, אומר היצר לאדם הרי מכל מקום כבר שייך אתה לרע.
ועל זה האדם צריך להתגבר בעצמו לחזק עצמו ולזכור כי יסודו כולו קדוש וטהור, ואין הרע והעבירה באמת חלק ממנו, ואף אם חלילה נפל ואפילו עדיין נופל, מכל מקום לא יאבד את דרגותיו בהם הוא נמצא, וישמור בכל כוחו גם בזמני חשיכה וריחוק, יחזק ליבו אפילו בדברים כביכול קטנים, כי אין מציאות של דבר קטן לפניו יתברך, ובעיקר בלימוד התורה הקדושה שבה מאיר אור עצום לנשמתו ועומד לו גם לזה וגם בבא.
ועוד נקודה יש בדבר, ועיין בזה עוד בלשון רבנו האור החיים הקדוש זיע"א [שהשבוע ביום ג' הוא יומא דהילולא], בפרשתינו פרק כה פסוק א' "וירא בלעם כי טוב בעיני השם לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", וכתב באור החיים הקדוש וז"ל פירוש החליט שאין תקוה מה' להסכים להרע לישראל, והדברים מופלאים עד מאוד, שאין תקוה מהשם יתברך לעשות רע לישראל שכל רצונו יתברך להיטיב עם ישראל עם בחיריו ויש להטעים בדבר לשון רבנו הרמ"ד וואלי בפתיחה לביאורו למגילה איכה וז"ל ולא משנאתם חלילה, כי אדרבה הוא אוהב אותם אהבה עולמית, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואלמלא הקטרוג והאיבה של הקליפה לא היה מביא עליהם שום רע ושום פורענות עכ"ל, וחיזוק גדול יש בדבר שאף אם חלילה מרגיש האדם ריחוק ממנו יתברך, ידע שאין מציאות של ריחוק איש הישראלי מהשם יתברך, כי אהבתו יתברך לישראל היא אהבה עולמית, והלוואי ונזכה בעזרת השם להתחזק להגביר הנקודה הפנימית וזאת ע"י חיזוק בתורה ומצוות בעיקר בקביעת זמנים ללימוד התורה הקדושה, שהיא היא המעוררת לכח הטוב ומשרה על האדם שפע אורה קודשה, ובעזה"י נזכה כולנו לטעום מאורה ומתיקותה.
שבת שלום
