דבר תורה לשבת חול המועד מהרב שלמה בן עזרא שליט"א רבה של מבשרת

קריעת ים סוף – שביעי של פסח

בקריעת ים סוף כתוב בפסוק "ובני ישראל הלכו בים ביבשה ואח"כ כתוב ביבשה בתוך הים מהו הלשון ההפוכה תחילה בים ביבשה ואח"כ ביבשה בתוך הים .

ויתרה שואל החת"ס למה דווקא בקריעת ים סוף נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכי עד עכשיו לא היה ניסים לבני ישראל .מה עם עשרת המכות במצרים האם אלו לא הביאו את עם ישראל לאמונה?

אומר החת"ס משל ה"ד לצייר אומן שהחליט לצייר את סוס המלך לקח לו ג' שנים ודייק בכל פרט ופרט עד שסיים והעמיד את היצירה המופלאה בפתח טרקלין המלך ועמד בצד להתבונן איך האנשים מגיבים לצייר הנפלא והנה לדאבונו אנשים עוברים ובקושי שמים לב לציור הנפלא שואל הצייר את חברו איך יכול להיות שאנשים לא מסתכלים ולא מערכים את האומנות הנפלאה הזה ענה לו חברו בחכמה אתה כ"כ טוב ציירת את הסוס והעץ מאחוריו שאנשים חושבים זה סוס אמיתי ומסוס אמיתי אנשים לא מתפעלים הם בטוחים שכך צריך להיות . אבל אם תחצה את התמונה ותשים סימן אז יבינו מה המעלה בציור כך בני ישראל בטוחים אנו שהולכים ביבשה זה דבר טבעי שיש כביש ויש אדמה שדורכים עליה אבל לא מבינים שתחילה הארץ הייתה ימים והקב"ה הבדיל בן הים ליבשה אבל מתיי האדם מגיע לאמונה הזו בשעת קריעת ים סוף שבהולכים בתוך הים שנעשה ליבשה אז מבינם ביבשה בתוך הים שגם שהולכים ביבשה זה נס שהרי תחילה היה הים ואח"כ נעשה היבשה

לכן ויאמינו בה' ובמשה עבדו חוש האמונה הגיע בקריעת ים סוף

בגמ' סוטה (לז א) איתא טעם אחר למה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בחלקו של בנימין, שבשעה שעמדו ישראל על ים סוף היו השבטים מנצחים זה עם זה מי ירד לים תחלה, קפץ שבטו של בנימין לירד לים תחלה כו', לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לשכינה וע"ע בשל"ה (תורה שבכתב פ' ויגש) שכתב הטעם שנבנה ביהמ"ק בחלקו של בנימין כיון שלא השתחווה לעשיו. וכתב רבינו בחיי (סו"פ מקץ) שכשנמצא הגביע באמתחתו של בנימין היו מביישין אותו וקורין לו גנב בר גנבתא, והכו אותו על כתפיו. ולפי שחשדוהו ואין בו, זכה ששרתה שכינה בחלקו וכמוש"נ בין כתפיו שכן.

הגמרא במסכת סוטה ( לז ע"א) מספרת כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים… קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחלה.

בחול המועד פסח נכנס אברך לבית כנסת בין מנחה למעריב. הגבאים הבחינו בו ומיד פנו אליו בבקשה שידרוש דרשה קצרה לפני הציבור. סרב הלה ואמר: "לא איש דברים אנכי…". הניחו לי, אבל הגבאים לא ויתרו, הפצירו בו עד שנעתר לומר כמה מלים.העלוהו אחר כבוד אל ה'בימה' והוא ואמר

"רבותי! עוד כמה ימים יחול 'שביעי של פסח', בו קוראים אנו בתורה את פרשת קריעת ים סוף. נתבונן מעט מה ארע שם. "כולם ודאי יודעים כמה נורא היה מצבם של עם ישראל באותה עת. מאות אלפי יהודים צועדים עם נשותיהם וילדיהם הקטנים, מאחוריהם שועטים מיליוני פרשים מצריים, ולפניהם – ים סוף. אין לאן לברוח! "באותם רגעים נצרך מעשה של מסירות נפש שיציל את עם ישראל ויגרם לכך שהים יבקע. ללא מעשה של מסירות נפש – לא היו יכולים להנצל! "היה שם יהודי אחד" – ממשיך הדרשן – "בשם גרשון בן עמינדב…" כל הקהל מתחיל ללחש 'נחשון בן עמינדב', אבל משיודענו הדרשן עושה עצמו כאינו שומע וממשיך לתאר במלים ציוריות את התלבטויותיו הקשות של גרשון בן עמינדב, מה עליו לעשות בעת הזו: מצד אחד נצרך מעשה של מסירות נפש לקפץ למים, מצד שני – מה יהיה על אשתו וילדיו הקטנים, מי ידאג להם כאשר ימות בטביעה? ואף על פי כן, החליט גרשון בן עמינדב, יש למסור נפש, בלי להתחשב בשקולים אחרים כלל! בינתיים נגשים לגבאי כמה מתפללים זועמים והטיחו בו: "הרי היהודי אמר שאינו איש דברים, למה לחצת עליו לעלות לדבר?!…" "ובכן" – המשיך הדרשן – "היה ברור לו שללא מסירות נפש לא יזוז דבר. החליט אפוא גרשון בן עמינדב שהוא קופץ לתוך המים. אלא שלהפתעתו המרובה, את מי הוא פוגש שם? את נחשון בן עמינדב שהקדימו בכמה רגעים…" "אם לא היה נחשון מקדים את גרשון – עד היום היה הנס נקרא ע"ש גרשון!" כך מפסיד אדם זכות עולמית של קדוש ה' בעקבות השתהות ותהיות" סיים הדרשן. "כשיש לך רעיון טוב – הזדרז לקפץ ולבצע אותו מיד. קנה את עולמך לפני שיקדימוך אחרים.

שבת שלום וחג שמח