פרשת במדבר בואכה חג השבועות
הכנה למתן תורה
לפני 3336 שנים התקיימה המהפכה הגדולה בעולמנו, מה שלא היה ולא יהיה לעולמים, בורא העולם ירד להר סיני ודיבר לבני האדם – לבני ישראל והיה קולו הגדול והמופלא הולך מסוף העולם ועד סופו. עם ישראל במלואו, תחת הנהגתו של רבם של ישראל, משה רבינו, עמד מסביב להר סיני והקדוש ברוך הוא ירד להר ודיבר אליהם, בסך הכל עשרה דברות. שכולנו מכירים אותם. יחד עם המעמד האדיר הזה, עלה משה למרום וקיבל מאת הקב"ה את תורת ישראל, כפי שהיא נקראת על ידינו במדויק.
דא עקא, רבים אינם יודעים ולפחות לא שמים אל ליבם, שתורת ה' ומצוותיו היו ידועים לעם ישראל, הרבה שנים לפני מתן תורה. אמרו רבותינו ז"ל: 'קיימו האבות את כל התורה כולה'. יש מדרשי חז"ל שאברהם אבינו אף קיים את מצות עירובין, מצוה שנתחדשה על ידי חז"ל. נשאלת השאלה, אם כן, בשביל מה ירד ה' ליתן את התורה (שכבר היתה בעולם) על הר סיני וחזר בפני בני ישראל דברים ידועים. כמו כן, מה צורך היה בעלייתו של משה רבינו למרום לקבל את התורה שכבר היתה בעולם, ולא סתם היתה בעולם, אלא כבר קיימוה אבותינו, אבות האומה אברהם יצחק ויעקב וכן לדורות?
להבנת הדברים לעומקם, נקדים בסיפור שסיפרו רבותינו: הבעל שם טוב הציע פעם לתלמידיו שייצאו יחד למסע משותף, ולא גילה להם את סיבת הנסיעה. כמובן, שלתלמידים היה אמון מלא ברבם הקדוש והסכימו לצאת למסע. כולם עלו למרכבתו של הבעל שם טוב והוא עצמו ישב עמהם, כשהוא נושא איתו תיק קטן. רק יצאו מהעיר מז'יבוז', הבעל שם טוב פונה לעגלון אלכסיי ופוקד עליו לעזוב את המושכות ולאפשר לסוסים לדהור כרצונם. הגדיל הבעל שם טוב לעשות וציווה לאלכסיי להסתובב מכיון הסוסים ולהפנות את פניו לכיון המרכבה הרתומה. ואלכסיי, שהכיר את הצדיק עשה כדבריו, והסוסים החלו לשעוט במעלה ההרים ובמורדות, בשבילי היערות וכך נסעו הבעל שם טוב ותלמידיו. עד ש… לפתע עצרו הסוסים ליד מעיין, הבעל שם טוב יורד מהעגלה ויחד עימו כל התלמידים, שטפו את ידיהם במי המעיין הזכים ונעמדו לתפילת מנחה בציבור. לאחר התפילה הבעל שם טוב ניגש לסלע שהיה שם מתיישב עליו ומבקש מתלמידיו לשבת סביבו במעגל. משהתיישבו התלמידים, פותח הבעל שם טוב את התיק שהביא עימו, מוציא משם בקבוק וודקה קטן, כוסיות וקצת מיני מאפה ומחלק לתלמידים, ולאחר שמזג גם לעצמו, ניגש למרכז המעגל, חופר באצבעו חפירה קטנה ושופך לתוך החפירה כוסית וודקה. ואומר: לחיים, לחיים, כולנו כאן מנין מישראל פוסקים שהגיע זמנך להיכנס לגן עדן, ומכריעים בזאת שרצונך לחזור בתשובה שלמה התקבלה אצלנו. וכל התלמידים מכריזים אחריו לחיים, לחיים, כולנו מצטרפים לפסק דינו של רבינו.
שתו לחיים, ומיד עולים כולם אחרי הבעש"ט למרכבה וחוזרים לעיר מז'יבוז' לבית מדרשם. כשהגיעו לבית המדרש, כולם מתפלאים על המסע המוזר, אומר הבעש"ט לתלמידים: 'הקשיבו ודעו למעשה שהיה, לפני כמה שנים היה יהודי מבוגר שהיה שומר פרדסים, איש מבוגר בסביבה שהממשלה אסרה על אנשים להתגייר או לחזור בתשובה. היהודי היה שומר מצוות בסתר וביום כיפורים אחד החליט שלמרות גילו המבוגר הוא יעזוב את הארץ וילך למסע לארצות החופש כדי שיוכל לשמור תורה ומצוות במלואם. הוא יצא למסע ארוך ובהגיעו ליד מעיין זה יחד עם עוד כמה הולכי רגלי, כלו כוחותיו ונפטר לבית עולמו והאנשים שהיו עימו קברוהו במקום הזה.
זה כמה שנים שנשמתו עלתה לעליונים ובבית הדין של מעלה היה ויכוח נוקב, האם יכניסו את נשמתו לגן עדן, בהסתמך על 'רצונו' לחזור בתשובה או מאחר שבפועל לא קיים את התורה ומצוות, יישאר מחוץ לגן עדן. ולא יכלו להגיע למסקנה. פסק דיננו המשותף, שפסקנו אנו, אנשים שחיים בעולם הזה, שלהם ניתנה התורה, שאפשר לסמוך על רצונו הטוב, שגם ביצע אותו בפועל בהליכה מייגעת שכילתה כוחותיו, היא שהכריעה בדין שנתלבט בו בית הדין של מעלה ונכנסה נשמתו לגן עדן.
זוהי משמעות מתן התורה, הקב"ה העביר את סמכות פסיקת ההלכה מבית הדין של מעלה, ממלאכים עליונים ונשמות קדושות, אל כל אחד ואחד מבני ישראל. יש לנו זכות מופלאה, ללמוד תורה, לחדש בתורה וכל לימוד שלנו עושה רושם עצום ונחת רוח עצומה להקב"ה. זכות ייחודית שיש דווקא לנו, עם ישראל החיים בעולם הזה הגשמי.
זוהי משמעות מתן התורה שהקב"ה לקח את תורתו, שהיתה שעשועים לפניו ונתן אותה לנו , עם ישראל. אין מתנה יקרה מזו בכל העולם כולו. יקרה מכל יוקר, התורה היא משאת נפשו וחיי נפשו של אחד ואחד מישראל. עם קצת שימת לב ומאמץ אנו יכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות ולזכות בזכות הנפלאה 'לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו'.