בס"ד
לתת משהו מעצמינו לכבוד השם יתברך, גם אם קטן, אבל נקי ואמיתי
א. פרשתינו פותחת במצוות ביכורים, והידור עניין ועסק גדול היו עושים במצוה זו, לעלות בשירה ובזמרה לירושלים ולבית המקדש, להביא את הביכורים עם הנוסח המובא בפרשתינו, ועוד יתירה מכך כתוב במדרש רבה "בראשית ברא אלוקים בשביל הביכורים שנקראו ראשית" דהיינו כי כל בריאת העולם כולה הייתה ראויה רק בשביל מצווה זו, מצוות הבאת ביכורים.
והנה אף שאין אנו מבינים בערכה של מצוה, ואין לנו כל השגה להשיג גודל ועומק ערכה, אבל עדיין צריכים אנו פירוש ביאור והסבר מה כה ייחודי במצוה זו, אשר עליה נאמר כי כדאי הוא כל העולם בעבורה?
גם בהתבונן בצורתה ותוכנה של מצוה ניכר כי יש בהבאת הביכורים מימד עצום של עומק ושמחה.
ב. וקודם ביאור הדברים בס"ד, יש להעיר עוד, שהנה רבות הן המתנות שיש ליתן מפירות השדה הן לכהן והן ללווים, תרומה, מעשרות, ואף מן המעשרות תרומת מעשר, וכן מעשר שני ומעשר עני, ונחדד שאלתינו כבראשונה מה מיוחדת מצוות הבאת ביכורים משאר מתנות כהונה?
ונראה לבאר הדברים, עומק הדבר הוא כי כל עניין קיום מציאות העולם, הוא לכבודי בראתיו, וביאור הדבר שהרי העולמות העליונים כולם מקלסים ומשבחים לפניו יתברך, אמנם השם יתברך התאווה לדירה דווקא בתחתונים, דווקא במקום הנמוך, בהם כביכול כבודו מוסתר, בהם אין רואים ואין חווים בחוש את גילוי כבודו יתברך, דווקא בעולם ההסתר משם נתאווה הוא לדירתו ומלכותו.
הנה צורת העולם שניתן לטעות ולומר כי עולם כמנהגו נוהג, היינו שיש טבע שאם אדם משקיע בשדהו הרי רואה פירות בעמלו, וכן בשאר הנהגות העולם כולם נעשים ללא בורא ומשגיח חלילה, וכשמגיע לאדם פרי ביכורים שבהם עמל ויגע, ומכריז עליהם, כי זהו מלכותו יתברך, הרי בזה יש את קיום ומטרת העולם, גילוי כבודו יתברך.
ג. עומדים אנו בימי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ומתקרבים אנו לימי הדין ראש השנה ויום הכיפורים, ויש בזה שתי בחינות, בחינה אחת, במה שעל האדם לפשפש במעשיו לראות מה עליו לתקן לשפר, ויודע האדם מרת נפשו במה חטא ובמה הוא צריך להתחזק ולשוב בתשובה.
אבל יש מימד ועומק נוסף לתת מעצמו להשם יתברך, מעצם כוחו ומהותו, וזה לאו דווקא בדברים גדולים אלא גם במעשים קטנים, ויתירה מכך גם בדברים שאדם כבר עושה, כבר פועל וכבר מקיים, אבל אם ייתן בהם את כל ליבו ונפשו, כאמור גם בדברים קטנים, אבל ייתן בהם את המיטב שבכוחותיו הרי אלו בחינת ביכורים שעליה העולם עומד, שממליך עליו את השם יתברך.
ונוסיף בדבר עוד מימד אחד נפלא איך מקיימים לדברים בפועל ובאופן מעשי עך נקודה שמעורר רבנו השפת אמת מזקינו חידושי הרי"מ, כי כשאדם קם בבוקר ואת כוחו הראשון נותן להודאה להשם יתברך, מתעטף בטלית מניח תפילין ומתפלל שחרית, הרי יש בזה בחינה של ביכורים, שאת ראשי כוחו, את הנמרצות הראשונה שיש בו, את נותן להשם יתברך.
והלוואי ונזכה לנצל ימים קדושים ונשגבים אלו, בהם המלך בשדה, וקל לפעול שינוי התחדשות והתחזקות, בפרט בלימוד התורה הקדושה שהיא היא המפתח לקירבת השם וטהרת הלב, והי נועם השם אלוקינו עלינו.
