בס"ד
פרשת כי תצא- בן סורר ומורה
בתחילת פרשתינו מובא פרשת בן סורר ומורה כמו שכתוב "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וכו' ותפסו בו אביו ואימו והביאו אל זקני עירו וכו' . בואו ונתבונן בפרשת חינוך הילדים וכיצד התורה מצפה מההורים שינהגו עם בנם שסרח הרי כאן מה קרה? אומרים חז"ל שהבן גנב מהוריו ולקח ללא נטילת רשות ומה הוא גנב בסך הכל מנת בשר וכוס של יין דברים שלכאורה היום בימינו זה אפילו לא בגדר של לקיחה ללא רשות ,ומה העונש שהתורה מייעדת לבן כזה הוריו נוטלים אותו בידיהם לבית הדין ושם גוזרים את דינו למוות. שומו שמים הרי בס"ה הבן הזה ביקש מנת בשר לאכול וכוס של יין האם בשביל מקרה כזה מגיע לו עונש כ"כ כבד מיתה? משיבים לנו חז"ל בן סורר ומורה נהרג על שם סופו ירדה תורה לסוף דעתו שסופו שיעמוד בצומת דרכים וילסטם את הבריות "מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב"
והשואל ישאל ממתי מענישים את האדם בחשש שיגדל ויפשע הרי בשלב זה הוא זכאי ממוות מדוע נענשנו בעונש קשה? ויתרה הרי חז"ל אומרים על ישמעאל בנו של אברהם אבינו בשעה ששלחו אברהם ביחד עם אימו מעל פניו ונגמר להם המים בהיותם במדבר באו מלאכי השרת וקטרגו שלא להחיותו וכל זה משום שעתידים בניו ובני בניו להציק לעם ישראל ענה להם הקב"ה "באשר הוא שם" עכשיו הוא זכאי אין לנו לדון אותו על שם סופו ומדוע בבן סורר ומורה נידון ע"ש סופו?
אומר הרבי מקוצ'ק שבן סורר לבד לא היה נהרג על שם סופו הבעיה היא שהוא גם סורר וגם מורה מלשון הוראה שמורה הוא את דרכו גם לאחרים כאן צריך לעשות סוף לחשש כזה כמאמר חז"ל "גדול המחטיאו יותר מהורגו" כי כך הם דרכם של רשעים לא מסתפקים במעשה רשעותם בלבד אלה רוצים גם להורות דרך לאחרים שילכו בדרכם ולכן נידון על שם סופו ואמרה תורה "מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב".
מובא בגמרא מסכת סנהדרין (עא.)היה אחד מההורים גידם או חיגר, אילם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה. והשאלה היא למה מה הטעם? כל זה ללמדנו שאין להאשים את הבנים ולהרשיעם בכתם קשה כזה, אלה דווקא אם כל האשמה תלויה בהם דהיינו קיבלו את החינוך הטוב ביותר וגדלו בבית בריא שההורים יכולים ליתן להם חינוך מושלם כמו שאומרים היום בסלנג "בני טובים" אבל מי שגדל בבית שההורים נכים ואין באפשרותם לדאוג לחינוך הילדים בצורה מושלמת כגון גידם ואין פירושו רק גידם פיזי שאין לו זוג ידיים יכול להיות שבמצבו הגופני הוא מושלם אבל בנפשו הוא גידם שחינך את ילדיו באזלת יד או סומא שהתעלם ממעשיהם ביודעים והניח אותם לנפשם שיעשו מה שהם חושבים ונתן להם להתפקר הרי וודאי שאין להטיל את האשמה על הילדים וכמו שאומרים במשל "לא העכבר הגנב אל החור הוא הגנב" דהיינו האחריות מוטל על התשתית הלקויה של החינוך שניתן לילד כזה.
כמה צריכים אנו לשמור על חינוך הילדים ולא להיספק בזה שהם הולכים לבית הספר אפילו שהוא נחשב בית הספר טוב חובה על ההורים לשאול ולחקור עם מי מהילדים הילד מתחבר ומה מעשיהם לאחר שעות הלימוד ולא להניח ליד המקרה שיהיה טוב.
שבת שלום
