פרשת שלח
המסר של פרשתינו: בכל מצב האמינו באהבת השם יתברך
א. פרשתינו פרשת שלח פרשת המרגלים, המרגלים, גדולי עולם, נשיאי ישראל, מוציאים את דיבת הארץ רעה, ובני ישראל בוכים ומבכים.
ב. והנה באם נתבונן בפרשה זו, וכמה נענשו בני ישראל על חטא המרגלים, במבט ראשוני נראה הדבר כלא מובן.
הלא במבט שלנו היו בשנות המדבר חטאים קשים יותר מחטא המרגלים, ודווקא חטא זה מביא את ישראל לעונש עצום, עד כי כל דור המדבר מלבד יהושע וכלב לא נכנסים ובאים בשערי ארץ ישראל.
(וחשוב להדגיש ולחדד כשבאים לדבר בחטאי דור המדבר, דור דעה, יש לנו לדעת כי אין לנו השגה והבנה בשגב קדושתם, ואין הדברים אלא לפי דברי חז"ל ודברי רבותינו).
דבר נוסף שיש לנו להבין ולהתבונן, כי עיקר חטאם של המרגלים היה על פניו שכפרו בכוחו של השם יתברך, "כי חזק הוא ממנו ו"כי עז העם היושב בארץ", כביכול אין ביד השם יתברך יכול להכניסם לארץ ישראל כנגד שבעת העמים, אמנם בהתבונן בפסוקים, מתבאר כי עיקר חטאם הוא כי הוציאו דיבת הארץ, ויהושע וכלב אמרו כי טובה הארץ מאוד מאוד.
ג. ומפרשים רבותינו: כי עיקר חטאם של ישראל בפרשת המרגלים, הייתה כי לא האמינו ופקפקו באהבת השם להם, חשבו כי חלילה חלילה כביכול רוצה השם יתברך במקום להיטיב להם, חלילה להיפך, וזהו החטא הגדול, לא להאמין באהבת השם יתברך לעמו ישראל.
וחטא זה הוא הגרוע ביותר, אף מלפקפק חלילה בכוחו של השם יתברך להכניסם את הארץ, הפקפוק באהבת השם את עמו ישראל, זה היה החטא שמנע את כניסתם לארץ ועיכבם במדבר ארבעים שנה, יותר מחטא העגל ושאר חטאי דור המדבר.
ד. ויש בדבר זה חיזוק עצום לדורי דורות, יידע כל איש ישראל כי אין כאהבת הקב"ה לבניו, וגם אם חלילה חטאת, רחקת, ולא התנהגת כרצונו, עדיין אין הדבר פוגם באהבתו יתברך לנו בניו, וכל רצונו יתברך, רק כי ניטיב דרכינו.
ועיתים חש האדם כי כיון שהתנהג לא כראוי, הרי כבר אינו ראוי לאהבת הדם יתברך איליו, וממילא מייאש עצמו מעבודת השם, ויידע שאין זה כי אם עצת היצר, כך דרכו בכדי להרחיק האדם מעבודת השם ברוך הוא, ואדרבה יחזק ליבו להאמין באהבת השם, וכי כל מצוה וחיזוק, זהו אור אין סופי, ובוודאי שצריך לעשות יותר, אבל אין בכך להפחית מעוצמת המעט, שכל מצוה ומצוה אין גבול לאורה, ובכל מצב עדיין מצפה השם יתברך לעבודתם של בניו אהוביו.
אבל חלילה חלילה חלילה לנו לחשוב כי כיבכול הוא יתברך חפץ ברעתינו, וזה היה חטאם של המרגלים, שהעלו בדעתם שיציאת מצרים וארץ ישראל הייתה לרעתם ולא לטובתם.
והלוואי ונזכה להתחזק בעומק מידה זו, להאמין בטובו הגדול ועל ידי זה יושפע לנו שפע רב ועצום.