פרשת בהעלותך – שבעים זקנים
בפרשת השבוע אנו קוראים על מינוי שבעים הזקנים, וברוך שהבדילנו מן הגויים, ונתן לנו את חכמי ישראל, אשר מעמידים את התורה בכל דור ודור .
ולמדונו רבותינו שמצווה להתלוצץ בעבודה זרה, ובהקשר לכך, בדיחה עממית מספרת, על רב ונזיר גורו שנפגשו ברכבת והתווכחו למי יש יותר חכמים, אמר הגורו לרב: "נעשה עסק, לפי החכמים שיש לנו, אתלוש לך שערות מהזקן, ואתה תתלוש לי שערות על פי החכמים שיש לכם", והרב הסכים, ולפתע הזכיר הגורו כמה שמות ותלש עשרים וארבע שערות… וכשסיים אמר הרב לגורו: "לנו יש קודם כל עשרים וארבעה אלף תלמידים של רבי עקיבא"…. ומשך לו לגורו בכל הזקן…
וכידוע, המצרים הקדמונים היו עושים יום חג בתחילת הקיץ ביום בו היה הנילוס עולה ומציף את סביבתו, ומשקה את השדות, וביום הזה, היו עומדים כל כהני הדת והחרטומים, ומשתחווים ליאור, ובמעמד העם, היו מחלקים בחינם, מתוצרת היאור הכוללת: דגים, וכן קשואים, אבטיחים, חציר, בצלים ושומים, אשר היו גדלים סביבות היאור.
ובעת שיצאו עם ישראל למדבר, והלכו עמם הערב רב, נתאוו אותם הערב רב לאותו חג הנילוס, אותו חגגו במצרים, ולאותה חלוקה של תוצרת הנילוס, ובעיקר לכהני הדת והחרטומים אותם הכירו, ולעבודת האלילים, אותה עבדו, וכששמעו עם ישראל, את דברי הערב רב, נזכרו גם הם באותו מעמד, ובאותו החג המצרי, ובתוצרת היאור אותה קבלו גם הם בחינם, והתחילו לבכות יחד עם הערב רב, וכך מספרת התורה: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (פרק י"א פסוקים ד'- ה').
והקב"ה בוחן ליבות וכליות, ידע את מחשבותיהם של עם ישראל, ולכך מצווה את משה רבינו להעמיד שבעים זקנים, כנגד שבעים ימים טובים שיש לישראל, והם: שבעת ימי הפסח, שבועות, שמונת ימי חג סוכות, ראש השנה, כיפור, ונ"ב שבתות והרי שבעים יום (מדרש הגדול שם, וילקוט שמעוני תשל"ו).
ומעשה זה בא להזכירם שלנו עם ישראל יש שבעים זקנים ושבעים ימי חג בשנה, ומהם זוכים אנו לעלות ולהתעלות, ברוחניות וגשמיות. ואל להם לחפש לרעות בשדות זרים, ולהזכר באותם חרטומים וכהני דת מצרים, אלא להתפאר מזקני ישראל וחכמי הדור, אשר הם לנו לעיניים.
אשרי העם שככה לו!
