בסוף הפרשה מסופר על דור הפלגה, הם רוצים לעשות מגדל שראשו בשמים, למה? מה העניין?
אור החיים הקדוש מסביר שהם רצו להישאר במקום אחד. כדי שהם לא יתרחקו מהמקום שלהם הם בנו את המגדל, כך שתמיד הם יחזרו למקומם.
ה' רצה שהעולם יתיישב, לכן הוא בלבל את שפתם וגרם להם להתפזר בכל העולם.
צריך להבין מדוע הם לא רצו ליישב את העולם?
במסכת עירובין ובזהר הקדוש כתוב שאדם הראשון אחרי החטא פירש מאשתו מאה ושלושים שנה. הוא היה בצער גדול על חטאו ונכנס לייאוש. חז"ל אומרים שזה היה גרוע מאוד וגרם קלקול גדול.
נראה שהייאוש הזה עבר לדורות אחריו, דור המבול משחיתים את זרעם, אין להם רצון ללדת. גם דור הפלגה אינם רוצים ליישב את העולם.
הקב"ה רוצה שהאדם יפרה וירבה, שהעולם יתיישב, רצון ה' שהאדם יצליח להתגבר על הנפילה ויתעודד. לכן ה' גורם לפיזור של כל הדור ההוא ליישב את העולם ולחזק את הרצון להתקיים.
חז"ל חזקו את הרעיון הזה בהפטרה, הפסוקים מישעיהו הנביא, "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה':"
ה' מדבר אתנו בני האדם, אל תתיאשו, אפילו שנפלתם, קיבלתם מכה קשה, ה' הסתיר פניו לרגע. מיד אחר כך הוא ינחם ויקבץ.
אנחנו בניו של בורא עולם, תמיד אתו, הוא לא עזב אותנו ולא יעזוב. לרגע קטן הסתיר פניו – מיד הגיעו אויבנו הארורים וניצלו את הפרצה ימח שמם.
אבל אסור לנו להתייאש, ה' מבטיח ברחמים גדולים אקבצך, אני אחזיר אתכם אלי ברחמים גדולים. גם אם הרגזתם אותי ובשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך. אני אחזור אלייך לעולם ובחסד עולם רחמתיך.
יהי רצון שנתבשר שנקום נתעודד ונתחזק מתוך השבר הנורא, ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות של בורא העולם, בגאולה ובחסד עולם לנו ולכל ישראל.