פרשת בראשית
תתנהג כמו בני אדם!
בישיבת פורת יוסף היה נהוג לצאת לטיול משותף עם רבני הישיבה ותלמידיה פעם בשנה בימות הקיץ. שנה אחת, לקחה הישיבה את הרבנים והתלמידים לטיול בגן החיות, הטיול הפך לדיון הלכתי בסימני הבהמות הטהורות והטמאות ובדיני ברכת "ברוך משנה הבריות" על הפיל והקוף, וכל הרואים התפעלו ממראה גדולי וחכמי ישראל, העוסקים בתורה אפילו בגן החיות.
וכשחזרו לישיבה, אמר אחד הרבנים לתלמידיו: בגן החיות למדתי הרבה מוסר, בכניסה לגן החיות היה תלוי שלט, והיה כתוב על גביו: המבקרים בגן החיות מתבקשים להתנהג כבני אדם. והמשפט הזה עורר אותי, להתנהג כמו בן אדם, כי בני אדם הולכים לגן החיות, בכדי לראות איך החיות מתנהגות. וגם אני הלכתי, ולמדתי מכל אחד מהם מוסר השכל, אך יותר מכל הלכתי לגן החיות בכדי לראות איך צריך להתנהג בן אדם….
ועל פי האמור יש לבאר, בפרשת השבוע, מספרת התורה, לאחר שנברא האדם, הקב"ה הביא אליו את כל החיות הבהמות ועוף השמים, בכדי שיתן להם שמות. (פרק ב' פסוק י"ט), ורבים מהמפרשים עומדים על השאלה, מדוע לשמים ולארץ לשמש ירח כוכבים ושאר הבריאה, הקב"ה נתן את השמות, ורק לחיות בהמות ועופות השמים, השאיר זאת הקב"ה לאדם שיקרא בשמותם?
ובדבר זה נאמרו תירוצים רבים, והמדרש אומר, שהקב"ה עשה זאת בכדי להראות את חכמתו למלאכי השרת (מדרש רבה פרשה י"ט סימן ג'), שהרי האדם ידע לקרא לכל חיה וחיה לפי המראה החיצוני טבעם תכונתם הפנימית ואופיים, ועשה זאת בחכמה מרובה (רמב"ן רד"ק וספורנו שם), וכן רצה הקב"ה להראות לאדם, שלכל חיה בהמה ועוף יש בת זוג, ובכך רצה לגרום לו להבין שגם הוא זקוק לבת זוג (רש"י ורמב"ן שם), ובזה גם רצה להראות לאדם שהוא השליט עליהם, וכולם נבראו לצרכו וכמו אדון המכנה שמות לעבדיו, וכך כולם יהיו סרים למשמעתו ויש חיות שיוכל לגדלם בביתו (ראה העמק דבר ומלבי"ם שם).
והנלענ"ד להוסיף בס"ד, שהקב"ה רצה להראות לאדם את החיות, ורצה לרמז לו, תתנהג כאדם ולא כחיות השדה הבהמה ועוף השמים, ועליך להיות אדם, וכמאמר רבותינו במליצת לשון, "לעולם יהא אדם ירא שמים", קודם לעולם יהא אדם, תהיה בן אדם, ואחר כך ירא שמיים…
ואומנם יש גם דברים טובים שניתן ללמוד מהחיות, וכמו שלמדונו רבותינו (עירובין ק:), שניתן ללמוד צניעות מחתול, שמכסה את צואתו, וגזל מנמלה, שלא לוקחת גרגיר של נמלה אחרת, ועריות מיונה, שנאמנה לבן זוגה. וגם את הדברים הטובים יש ללמוד מהם. וכן אמרו (אבות פרק ה' משנה כ') הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמיים. וגם בזה רצה הקב"ה שילמד האדם מהחיות את המידות הטובות, ויתרחק מהמידות הרעות והאכזריות שיש בהם, ובדברים הטובים שיש בהם יתנהג כאדם.
וה' יזכנו לישר אורחותינו ומידותינו בקודש!
