פרשת האזינו
לכבוד שבת תשובה
א. מהות היום הקדוש
עומדים אנו בשבת תשובה, והנה קרב היום הקדוש והנשגב, אשר כידוע יום זה אינו בר הבנה או השגה, ואין כל תפיסה בעומק החסד והרחמים שבו.
ביום זה רצונו יתברך הוא שניתן לו כביכול את עוונותינו, והוא משיב לנו בסליחה, מחילה וכפרה, כדברי הרה"ק בעל 'קדושת לוי' זיע"א, שהוא בחינת עסקת חליפין, אנחנו מביאים לפניו עוונות וחטאים, והקב"ה מחזיר לנו במחילה, סליחה וכפרה. ביום זה אנחנו טובלים בים של רחמים שלא לפי פעולתנו ומעשינו.
ב. רצון הקב"ה להיטיב
באמת שאין מה לפרש או לבאר את עניינו של יום מיוחד זה, אשר אין בו הבנה והשגה אלא בבחינת לך דומיה תהילה (תהילים סה, ב).
ורק נעורר מעט את הנקודות שאולי יש בהן מעט חיזוק בעבודת היום:
כתוב בתהילים (קלט, טז): ימים יוצרו ולו אחד בהם, ואמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פרק א) שזהו יום הכיפורים. והיינו כי יום זה הוא יומו של הקב"ה.
ופירוש הדבר נראה בס"ד, ממה שהתעוררתי בדברי רבינו הגדול הרמ"ד וואלי זצוק"ל, אשר בכמה מקומות מתפרש בדבריו כי כל עניין העונש והדין אינו אלא לתת למקטרג את חלקו, שהרי הוא יתברך אין רצונו אלא להיטיב עם ברואיו (עיין בזה בספרו 'כוס תנחומים' וכן בביאורו לקללות שבפרשת כי תבוא, שפירש בדרך נפלאה איך עומק הקללות אינו אלא לקיום הברכה לישראל, ולשונותיו שם מבהילים בגודל אהבת ה' את עמו).
היינו, שרצונו יתברך הוא רק להיטיב, וכפי שקבע בחכמתו שאין ההטבה שלימה בלי הדין, לכן נברא הכוח שכנגד, וכל הדין אינו אלא לתת להם את חלקם ותביעתם.
ואם כן, פירוש "יומו של הקב"ה" הוא יום שאין בו למקטרג חלק, ואינו אלא עצם ההטבה, שיש בה גילוי בפועל לרצונו יתברך שאינו אלא להיטיב לברואיו.
ג. עומק מידת הרחמים
הנה בגמרא (בבא קמא נ, א) אמרו חז"ל: כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו מעיו. ושמעתי פעם ממו"ר מרן הגר"ש אויערבאך זצוק"ל ששאל: מהו הלשון החריפה הזו "יוותרו מעיו", אשר נראה שיש בזה אזהרה גדולה לבל נאמר כן?
וביאר: שבאמת לפי הנהגת הרחמים שאינה נתפסת בשכל האנושי, היה מקום לחשוב ולומר שהוא ויתור. ולכן לימדונו חז"ל שאין כאן ויתור חלילה, אלא גילוי מידותיו, והוא על פי סדר מסוים, דהיינו שכל הרחמים, אף שאינם לפי תפיסתנו, הם מגיעים בצורה ובסדר מסוימים, וזהו מה שמעוררות עלינו י"ג מידות של רחמים.
ויש עוד להוסיף, שנראה שהוא בגילוי מידות הרחמים, והאופן שבו הן פועלות הוא על ידי שמעוררים מידות אלו. וזהו פירוש בקשת משה רבינו ע"ה לאחר חטא העגל, שעומקה הוא שעל ידי בקשתו נתגלו המידות בפועל, ודוק בזה עוד.
ד. הוידוי להחזיר את כבודו יתברך
זהו עניינו ועומקו של יום, אשר פועלים בו מידות הרחמים. וצורת הדבר היא בווידוי בהזכרת העוונות, שעומק העוונות הוא שכביכול לא חפצנו בהקב"ה אלא בהנאת החטא, כלומר העדפנו את החטא על פני הדביקות בבורא העולם.
ומהות הווידוי של "על חטא", שבכל חטא וחטא מתוודים אנו, בוכים וצועקים, ואומרים שחפצים אנו בקב"ה ולא בחטא, רוצים אנו לדבוק בו ולא חלילה להתרחק. וכל וידוי וכל "על חטא", פירושו שמחזירים אנו את כבודו יתברך.
ה. מהות גדולת התשובה
וזוהי התשובה הגדולה: שמשיבים אנו כביכול את הקב"ה לחיינו. שבים אליו, ושבים אף לאותם זמנים שבהם כביכול לא זכינו לדבוק בו, ומשיבים את עצמנו להקב"ה באותם זמנים.
וזהו יום שמחתו של הקב"ה, זהו היום שלו. וזהו עומק התשובה שעוקרים את החטא מתוכנו. והנה דרגות רבות יש בזה, אך בכל דרגה שזוכים לה הרי זה גילוי של אינסוף, שזוכים לשוב ולדבוק בהקב"ה, וברחמיו על ידי כך נעקר החטא באופן מלא.
יהי רצון שנזכה לפעול יחד עם כל ישראל לשנה טובה וגמר חתימה טובה, ולהעמיק בזה שעיקר חפצנו וטובתנו הוא לדבוק בו יתברך, אשר אין לנו שום חפץ, טובה או הנאה מלבד זה. ואף אם במעשינו רחקנו וחטאנו, הרי חפצים אנו לשוב אליו יתברך, כי הוא בעל הרחמים ורחמיו הם מעבר לכל השגה ותפיסה. ומכוח זה נזכה כולנו לשנת אורה, ברכה ושפע, וגמר חתימה טובה לנו ולכל ישראל, אמן ואמן.
