פרשת יתרו
איזהו עשיר השמח בחלקו
אחד משרידי דור דעה, תקופת הזוהר של גדולי נובהרדוק, גדולי המוסר תמה לאריכות הלשון בדיברה העשירית בעשרת הדיברות: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו, ואמתו, ושורו, וחמורו, וכל אשר לרעך", הרי כל אשר לרעך כולל הכל– ולמה מפרט הוא בתחילה בית, עבד, שור וחמור?
תירץ –בדברים כה נוקבים: אדם חומד את בית רעהו – יש לו דופלקס פנטהאוז, וילה – גינה, ריצוף שיש, שטיחים מקיר לקיר – מטבח אמריקאי, פינת אוכל סינית, סלון איטלקי, נברשת אוסטרית, תריס ונציאני. הוא חומד את "חמור" חבירו: יש לו פיאט חדשה – מרצדס – פונטיאק. מדוע לי אין, אין זה הוגן היכן היושר! ועונים לו: הרגע, אתה צודק. אבל מצד שני, אין זה צודק שתקבל רק את הוילה שלו והמכונית שלו, ויחד עם זאת תשאיר ברשותך את כל השאר: את הבריאות הטובה, את המידות הטובות, את המשפחה המאושרת, את השלווה שבביתך. אם ברצונך – קום ותחליף עימו כליל, "קומפלט": קח את המכונית שלו עם האולקוס וכאבי הראש. עם ה"מרבה נכסים מרבה דאגה" יומם וליל, עם הצרות מבית רחמנא ליצלן, עם המזג הרע והתפרצויות החימה, הכל בכל – ואם אתה עדיין מוכן, אות שהוא אינך יודע את מצבו… וזהו שנאמר: "לא תחמוד בית רעך ושורו וחמורו – וכל אשר לרעך" . אל תסתכל בפרט זה או אחר, הסתכל על הכל בכל – וכבר לא תחמוד מאומה…
והיה הרב הקדוש מרופשיץ זצ"ל אומר לכל יהודי סאת צרות משלו, משתרך הוא בדרכי החיים וצרור מועקותיו על שכמו. כשיבוא המשיח יקדמו פניו המוני בני ישראל, מלאי צרותיהם ויזעקו מרה:על מה ולמה נגזר עלינו לשאת את צרותינו? מה יעשה מלך המשיח – יקצה אולם ענק, יקרא אליו יהודי אחר יהודי, ויאמר לו: "הנח את צרורך ופתח אותו". פותח היהודי את צרורו ויוצא, ואחר בא במקומו. החדר מתמלא בצרורות, ואז חוזר התהליך על עצמו. המלך המשיח קורא ליהודי אחר יהודי, ואומר לו: "בחר לך צרור". סוקר היהודי את כל הצרורות רואה את הצרות והמועקות של כולם צרות העניים,צרות העשירים, החולים והבריאים, העובדים והמובטלים,לבסוף בוחר בצרותיו של עצמו הישנים והמוכרים….
ומספרים על יהודי עני קשה יום ומדוכא בצרות בא לפני הבעל "ישמח ישראל" מאלכסנדר זצ"ל לקבל ברכה ולהסיח את ליבו לפניו, המתין בתור זמן מרובה והתור לא מתקדם עשיר אחד נכנס והתמהמה זמן רב קצרה רוחו של העני והעיכוב זרה מלח על פצעיו, כעבור שעה ארוכה יצא העשיר הנכבד ונכנס העני , הושיט את הפיתקה ותינה את צרותיו לפני הרבי, שמע הרבי את בקשתו וברכו בלב נרגש.
זהו? שאל העני .תמה הרבי ו"מה עוד רצונך? אמר "לפני היה כאן עשיר וישב מחצית השעה- ואני מסיים את עיניני בחמש דקות?! האם גם לכאן חדרה האפליה וחילחל משוא הפנים?! מדוע לא ישוחח הרבי עימי כפי ששוחח עם העשיר?
"אין אדם נתפס על צערו" הלא תבין ענהו הרבי אני יושב כאן כדי לעזור ליהודים שבורי לב בעצה או בברכה. אתך ועם שכמותך אין לי בעיה – אתה בא לפני ומיד אני יודע את מצוקתך ובמה עלי לברכך, כיצד אני יכול לעזור לך, אבל כשאותו עשיר מגיע אלי הרי "כבודו מלא אולם" מדושן ומעונג אמיד ומצליח אינו חסר מאומה !מתחיל אני לשוחח עמו , קולף שכבה ועוד שכבה מזחיחות הדעת ומשיכרון הכח עד שאני מצליח לחשוף כמה אומלל הוא בחייו כמה זקוק הוא לעזרא ולרחמים לעידוד ולברכה ותהליך זה לוקח זמן .
הכלל האמור הוא כמאמר התנא במשנה "איזהו עשיר השמח בחלקו" אין לקנה בשום אדם "לב יודע מרת נפשו" ניתן הודאה על חלקנו לבורא העולם וכמו שאנו מברכים כל יום "שעשה לי כל צרכי"
שבת שלום
