שמע בני מוסר אביך
בפרשתינו מסופר איך שבני גד ובני ראובן ביקשו ממשה רבינו לא להיכנס לארץ ישראל אלא להתיישב בקרבת מקום ומשה רבינו זעק אליהם: 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו כאן?! כה עשו אבותיכם' כשכוונתו היתה למרגלים שהניאו את לב בני ישראל מלהיכנס לארץ, לכבשה ולהתיישב בה. בני ראובן וגד, ענו למשה: 'חלוצים נעבור לפני בני ישראל' ובכך נרגע משה רבינו והתיר להם להתיישב בארץ סיחון ועוג ולא להיכנס לארץ.
מפרשי התורה שואלים, מדוע עלתה בלב משה המחשבה שבני גד וראובן מעוניינים להתחמק מעצם מלחמת כיבוש הארץ, בעוד שהם באמת עמדו להציע בפניו שהם יעברו חלוצים לפני העם, אלא שלכשתסתיים המלחמה, ישובו למקומם? עוד צריך להבין, מה היתה ההשוואה שמשה השווה את בקשתם לבקשת המרגלים, והרי המרגלים באמת הגיעו למסקנה שא"א להיכנס לארץ, באמרם: ושם ראינו את הנפילים, גיבורי הכח, ו'חזק הוא (- הכנעני, ממנו – מהקב"ה..) ואילו בני גד ובני ראובן אמרו: הארץ אשר נתן ה' לנו, אלא שלפי הבנת משה רבינו, הם ביקשו לחסוך מעצמם את ההשתתפות במלחמה?
כדי להבין את הדברים, יש להתבונן עוד, איך באמת חשבו בני גד וראובן, כשהגישו את בקשתם להישאר מחוץ לארץ ישראל, ולא הדגישו מייד שאין כוונתם להתחמק מההשתפות במלחמת המצוה של כיבוש ארץ ישראל? ומה היה הטיעון שלהם 'ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה', האם בשביל מקנה ומקום מרעה, יש מקום מלהישאר בחוץ לארץ ולא להשתתף במלחמה הקריטית ביותר בחיי עם ישראל?
הרבי מליובאוויטש לומד את עומק הפרשה בצורה מפתיעה לחלוטין, לימוד שאף מעניק ללומד מימד מיוחד של התנהלות יומיומית שונה. ואת עיקר משנתו, משתית דוקא על טענתם ובקשתם למקום מרעה לצאנם. רעית צאן, היתה, למרבה הפלא, עבודתם של האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. מדוע בחרו האבות הק' בעבודה זו של רעית צאן? מסביר הרבי: רועה הצאן אינו בא, כמעט, במגע עם בני אדם, יוצא הוא עם צאנו למרחבי הטבע ורועה הצאן, תופס עמדה משקיפה על צאנו וזה כל עיסוקו. יש לו את כל הזמן שבעולם להיות עם עצמו. פרנסה זו של פרישה מהמולת ענייני העולם, התאימה לאבות הק' ולרצונם להתייחד עם קונם, בעבודת ה', בהתבוננות אל מרחבי הטבע ויופי הבריאה, בבחינת 'שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה'.
בני גד ובני ראובן, אף הם חשקו בחיים רוחניים, ולכן השקיעו בהיותם במדבר במקנה, ברעית צאן. זו היתה פרנסתם. האמת היא, שכל ישראל, בהיותם במדבר, היו בבחינה זו של חיים רוחניים, ללא התעסקות מיוחדת בצרכיהם הגשמיים, שסופקו במלואם באופן נסי על ידי הקב"ה, אכילת המן, הלחם שירד מהשמים! בארה של מרים, שהגיע אליהם ללא טורח, שמלתך לא בלתה מעליך, ענני הכבוד ששמרו עליהם מנחשים, עקרבים ובכלל ממהמורות דרכים במדבר. כל זה העניק להם את הזמן והאפשרות להתעסק בלימוד תורתו של משה רבינו, הגואל הראשון. וזו היתה בקשת בני גד וראובן ממשה רבינו, פיתחנו את שיטת האבות ואנו מעוניינים להיות רועי צאן כמותם.
מי שלומד את תורתו של הרבי, בענין המרגלים, רואה שזו בדיוק היתה מלחמתם שלא להיכנס לארץ, באמרם 'ארץ אוכלת יושביה' שהארציות תאכל את בני ישראל והם יישאבו לתוכה. וכשמשה רבינו שמע את הזמירות הללו יוצאות מפיהם של בני גד ובני ראובן, הזדעק וצעק מנהמת ליבו אליהם: הטרם למדתם מהו רצונו של הקב"ה מבני ישראל, להגיע לארץ ולעבוד אותה ולהיות שקועים בבניינה, ללא נסים ומופתים, אלא מתוך זיעת אפים, ודוקא באופן עבודה זו, מיישמים את רצון ה', לעשות לו ית' דירה בעולם הזה, וכשפורשים מחיי עוה"ז, מחטיאים את המטרה. ונקודת אכזבתו של משה רבינו, היתה מעצם הרעיון שבני גד וראובן אינם מעוניינים להילחם במלחמת המצוה הממושכת הזו, של לעבוד את האדמה, לעבדה ולשמרה ולהמשיך חיים של קדושה בתוך עומק גשמיות העולם. ואמנם בני גד ובני ראובן, ענו לו: אנחנו אמנם רוצים להיות אנשי תורה ורוחניות, אך כוונתנו אינה לפרוש מאחינו בני ישראל, אנחנו נשארים מחוברים למטרה יחד עם כל בני ישראל, אנא שיש בנו את הכח להנהיג את אחינו ולהאיר לכל ישראל את הדרך להיות דבוקים בה' בעת העבודה הגשמית. חייבים אנשי תורה ורוח שיתנו לעם כולו את הכח לעבוד את ה' בארץ הגשמית, שתהיה ארץ ישראל, ארץ – מלשון, רצון, שרוצה לעשות רצון ה'. ואדרבה, נחנו נעבור חלוצים ונהיה עם ישראל עד התיישב איש נחלתו.
זהו המסר הגדול, לכל אדם, לכולנו! מצד אחד אנו נדרשים לעשות רצון ה' ולהאיר את העולם, כשאר השבטים, אך מאידך, אנו חייבים להיות 'בני גד ובני ראובן', ללמוד תורה בכל יום, להשקיע את עצמנו, נפשנו רוחנו ונשמתנו, להידבק בה' ובמשה עבדו, צדיקי ישראל, שבכל הדורות. להשקיע זמן והרבה זמן בענייננו הרוחניים, ולדעת, שההתעסקות בענייני עולם הזה, אינה מטרה אלא כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו, מתוך אהבתו ויראתו, מעומק נקודת לבבנו. רק כך אפשר לנצח את המלחמה הגדולה ברוחניות, לא להישאב לגשמיות העולם, אלא לקדש את הגשמיות ולדעת שכל מטרתנו, היא האור והחיות הרוחנית.
שבת שלום