פרשת משפטים
פרשתינו פרשת משפטים שהיא כהמשך ישיר לפרשת יתרו פרשת קבלת התורה אותה קראנו בשבוע שעבר, וכמו שמדייק רש"י את ו' החיבור ואלה המשפטים, ועיין עוד ברמב"ן שלא רק שנכתבה פרשה זו בסמיכות לפרשת יתרו, אלא כך גם היה סדר הדברים שמייד לאחר קבלת התורה, נשנו המשפטים והושמו לפני בני ישראל.
עוד יש לנו לדייק ולשים אל לב, כי אמירת "נעשה ונשמע", לא נאמרה רק בסוף פרשתינו פרשת משפטים, ולא בפרשת יתרו שהיא היא פרשת קבלת התורה, ובוודאי שאינו דבר בעלמא,
והנה עיקרה של פרשתינו עניינה דיני ממונות, משא ומתן בין אדם לחבירו, אדם שהזיק פגע ואפילו גנב את חבירו, ונשאלת השאלה וכי זו הפרשה הראשונה הנשנית לאחר מתן תורה? ויתירה מכך כמו שהבאנו דברי רש"י המציין כי האות ו' בתחילת פרשתינו, ואלה המשפטים, לחבר בין מעמד הר סיני לפרשתינו, ומתחדדת השאלה, וכי אחרי אותו מעמד רם ונישא, מעמד הר סיני בו התקדשו בני ישראל לדרגתם מעלתם והשגתם הגבוהה ביותר, האם זה הזמן הראוי והמתאים לעסוק בענייני חולין? ענייני בן אדם שהזיק את חבירו, גנב את חבירו ושאר הלכות והנהגות ממוניות שבין איש לרעהו, זה הזמן המתאים?
ב. נקדים ונביא בזה את דברי רבנו הגדול הרמ"ד ואלי זיע"א בתחילת פרשתינו שמפרש מאמר חז"ל אל תקראי הליכות אלא הלכות, ומהו עניין הליכות להלכות, ומךרש הליכות עולם דלמעלה מכוונים כנגד ההלכות אשר כאו למטה, ועיין עוד בכל דבריו כי זנו סוד החיבור באור ו' "ואלה המשפטים" ויסוד עצום טמון בדבריו הקדושים, כי צורת העולם הזה, שרוב ימיו ומעשיו של האדם שקוע במעשים הנראים כטכניים, פשוטים, (ולא מיבעי כשעוסק בענייני העולם הזה ממש, אבל גם החלקים הרוחניים שבעבודתו נצרכים לחלק הגשמי), ובזה מחדש לנו רבנו הרמד"ו, כל הלכות דכאן של העולם הזה, שעיתים נראה מגושם וארצי, אם עושה ופועל על פי רצון התורה הקדושה, הרי מכוון הדבר כנגד הליכות דמעלה.
ג. ויסוד זה יש בו חיזוק גדול כי פעמים חושב האדם כי קבלת התורה וחיי תורה, פירושם רק החלק הרוחני, בזמני בהם בתורה ותפילה, עשיית מצוות, שם נכנסת התורה לחיינו. אבל שאר חלקי החיים, בחלקים הרגילים והטכניים שם התורה פחות שייכת, כביכול עושה הפרדה בין החלק הרוחני בחייו, לשאר החלקים שהם חלקי החול, והשם יתברך שייך בחלק הרוחני, אבל בחלק הגשמי חושב האדם שבזה אין מקום לעבודתו יתברך.
ולכן באה התורה הקדושה בפרשתינו ומלמדת אותנו, כי קבלת התורה מטרתה לרומם בנו גם את חיי היומיום, גם אותם חיים על פי דיני תורתינו, התורה מטרתה לקדש לרומם גם את חיי החולין שבאדם.
ד. והנה פעמים רבות יש רגעי התעוררות וחיזוק לאדם, שחפץ הוא לעשות נחת רוב להשם יתברך ולעובדו בלב שלם, אך עיתים חש האדם שלפי מצבו ומציאותו אין לו איך לקיים רצון קונו במצבו העכשווי, אך האמת שבכל מצב ובכל מציאות יש מה לעשות על פי רצון השם להכניס את התורה לחייו ובכך עושה נחת רוח להשם יתברך, גם במה שנראה כעשיה גשמית.
וביותר, כאשר זוכה לקבוע קביעת עיתים ללימוד התורה, הרי בכך מקדש לכל יומו ומציאותו, שגם צרכיו הגשמיים הם לצורך תורה, שיהיה בידו הכח והיכולת ללמוד, ומידה טובה מרובה, והלוואי ונזכה כל אחד לפי מצבו ודרגתו להתרומם עוד קצת לזכות לעשות נחת רוח ליוצרנו וקוננו אמן ואמן.
