דבר תורה לפרשת ראה יחד עם דברי הספר לפטירת שר התורה וראש הישיבה מרן הרב דויטש זכותו יגן עלינו
א. "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו' הברכה אשר תשמעון" ומדייקים רבותינו לשון הפסוק אנכי נותן לפניכם היום, כי עניינה של עבודת השם, הוא בכל יום להתעורר ולהתחדש מחדש בעבודתו, לא יביט ולא יסתכל מה עבר עליו עד עתה, ולא ירך ליבו מהקשיים שאפפוהו אלא כיום מונחת בפניו היכולת והאופציה לבחור בברכה, והיא אשר תשמעו אל מצוות ה'.
ומפרשים בזה גם לשון היחיד והרבים שבפסוק, כי לכאורה היה נכון להיכתב ראו אנכי נותן לפניכם, או בלשון יחיד ראה וגו' לפניך וכאן מתחיל בלשון יחיד ראה, וממשיך ברבים לפניכם, ומפרשים כי אף כי נתינת הדברים היא בפני כל ישראל, אך ההחלטה היא אישית לכל אחד ואחד, לעורר ליבו בכל יום מחדש לעבודתו יתברך, וכמו שאמרנו בריש דברינו, כי אף אם אם יש בידו את כל הסיבות למה לא, או חלילה רפו ידיו עד כה מעשות טוב, אבל כעת, היום, עכשיו, יש בידו שוב את האפשרות והיכולת להתעורר מחדש ולבחור בטוב.
ב. עומדים אנו בעיצומם של ימי האבל בהסתלקותו של מורי ורבי רבנו הגדול מאורם רבם וליבם של ישראל *מרן ראש הישיבה רבנו ברוך שמואל הכהן דויטש זיע"א* ואף שעברו ימי השבעה עדיין קשה להביע ההרגשה בהסתלקותו של אותו צדיק וקדוש שר התורה והיראה, להקיף את דמות הענק זה וודאי בלתי ניתן ולא שייך, כי באחד מגדולי עולם עסקינן אשר גדלותו התורנית אינה לפי ערך דורינו כלל, אך גם להביע את רגשות הלב בהסתלקותו של אותו צדיק וקדוש קשה הדבר.
אך רק נשתדל לעמוד על מספר נקודות מדמות הענק אשר לעניות דעתי ניתן לכל אחד לקחת מהם חיזוק ולימוד כל אחד במצבו ודרגתו. וכמו שפתחנו "נותן לפניכם היום", רבנו היה מסובב בצער יסורים וקשיים כל ימי חייו, חלקם שלא ניתן להעלותם עלי גיליון, אך אלו שבאו במחציתו חשו את האור השמחה הפנימית שנבעה ממנו, וההרגשה אצל רבנו היתה כי מעורר עצמו בכל יום מחדש, ועיתים כמה פעמים באותו יום, היה כפשוטו מתנער מהכל, משכיח מעצמו כל צער וטרדה וכאריה ממש היה מתנשא ומתגבר במלחמתה של תורה.
יש שתי נקודות הגורמות לאדם לאבד את היכולת להיטיב ולהאמין באחר, לחזק את האחר להתחבר עם השני, או אדם שניחן בכשרונות יוצאי דופן, כמעט אוטומטי מרגיש מנותק מהסביבה, מרגיש מורם מהם, וכן לאידך אדם העובר ל"ע צער ויסורים, מטבע הדברים קשה לו מאוד לפרגן לאחר להיטיב עם השני, בדרך כלל מביא כל זה את האדם למרמור וצרות עין.
מורי ורבי רבנו זיע"א היה גאון באופן בלתי ניתן לתיאור, כבר בילדותו אמר מרן החזון איש לאמו כי הוא ניחן במח כפול, כפשוטו גאון עולם, בקנה מידה של דורות, וזאת חש כלך הבא במחיצתו, ולצד זה כל ימיו הוא צער קושי ויסורים, ממש אפפוהו חבלי היסורים, ועל אף כל זאת היה עז וחדווה במקומו, תמיד השרה אהבה לכל הבא במחיצתו, שפע נעימות, ובעיקר פירגון אינסופי, לא הייתה הנאה כמו הנאתו לקדם לסייע לעזור לרומם ולהעצים, צורת דיבורו הייתה בכזו חביבות והשתוות, גם עם נערים ופשוטי עם, ולא הוי הדברים מן השפה אל החוץ, באמת ככה הייתה תחושתו, אך יתירה מכך כוחו הגדול של רבנו להתעלות מעבר לקשייו האישיים וכל כך לחפוץ לרצות טוב עבור כל הבא במחיצתו, תלמידיו מקושריו וכל מי שבא עמו במגע, כביכול נשפך ממנו הרצון להיטיב לרומם לסייע, בכל דבר ועניין, אגב דרכו הייתה כי כמעט מיד שהציגו לפניו דבר קושי או בעיה הרי שמיד נכנס לעניין כביכול נעשה הדבר לבעיה שלו.
ג. רבנו כמעט מעולם לא היה משתף במה שעבר עליו, כמאמר החסיד צהלתו בפניו ואבלו בליבו, רק כשחש שיש בדבר לרומם השני, כשהרגיש וידע כי בספרו על עצמו יהיה בדבר חיזוק, אז היה מעט מספר ומגלה מצפונות ליבו, והיה תמיד מסיים דבריו, כי בסייעתא דשמיא בסוף הדברים מסתדרים גם כשהכל נראה נעול סגור וחסום, וגם כשלא רואים מוצא בסוף הדברים מסתדרים, רק צריך לדעת לעבור את התקופה.
ד. ועוד נקודה שראינו ברבנו במוחש התגשמות תורתך שעשועי, התורה הייתה לחם שעשועיו, היו זמנים ללמוד בעיון, והיו זמנים בהם גמע עשרות דפים, היו זמנים לימוד תשובות האחרונים, ובזמנים בהם צריך לנוח ולהחליף כוחות הרי "רק" דיבר בלימוד בעניינים כלליים, אך כל חייו סבבו סביב התורה הקדושה, ממש חשו בחוש במחיצתו כי מהתורה ינק את שמחתו, לא היתה זו "עבודה" אצלו, אלא מציאות חייו, התורה היא החיים, בה שמחים בה מתייגעים בה עמלים וממנה שואבים כוח וחיות, היא הייתה משוש חייו, ככה חי, כל צורת דבריו גם כשעסק בדברים הנוגעים בחולין של ממש הרי שפתו משלו ונמשלו היו מהתורה הקדושה, וכמדומני אני הקטן שזה גם מה שרצה להנחיל, כל באי שערו יעידו כל מעולם לא היה סביבו לחץ ללמוד, לא שמענו ממנו כמה למדת מה למדת, רק הייתה הנחה פשוטה ברורה ומשוכלת כי היא חיינו, היא אורך ימינו, ואין דבר אמיתי אחר בלתי תורתנו הקדושה, הוא לא אמר את זה, הוא חי את זה, רבנו זיע"א אתה שהשחרת פניך כעורב להגות באמרי שפר לך יאי לן למיבכי ולצעוק במר "תורה תורה חגרי שק התפלשי באפרים מלחיך וחובליך במים אדירים, עורכי מערכך מישרי הדורים, מפענחי צפוניך ומגלי מסתורים"
שבת שלום
