א.שבת זכור ומיד אח"כ ימי חג הפורים המאירים ומשמחים לב כל איש ישראל באשר הוא, ונשתדל בס"ד לעמוד בשני נקודות.
הראשונה: מצוות הזכירה, מצוה דאורייתא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ויש לנו להבין ולשאול, מה תועלת יש בזכירה זו? מילא חלקו השינוי של הציווי, "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב תמחה את זכר עמלק" מובן, יש מצוה למחותם, אבל כעת שאין ביכולתנו עדיין מלקיים מצוות מחייתם, מה עניין ותוכן יש בזכירה? (ובשנה שעברנו ביארנו דברי הגמרא להקדים זכירה לעשיה, והשנה בס"ד באפן אחר קצת).
ויש הרבה להאריך בזה, אבל כידוע כי עיקר מטרתו ועניינו של עמלק הוא להחליש האדם, לבוא לאדם בזמני נפילה כשהאדם לא בשיאו ומטרתו ולהכניס בו מורך חולשה וספק, וכמו ששמעתי פעם ממו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל כי עמלק מטרתו לגנוב את האדם מעצמו, והעצה לזה היא לזכור, עצם הזכירה, ועצם הידיעה שיש אותנו, מה שיש וטמון בלבו של כל איש ישראל, ויש את העמלק, היהודי כולו קדושה, והנפילה אינו תוכנו האמיתי, ועמלק מנסה לבלבל האדם לחשוב שהפנימיות היא הנפילה, ועל כן צריך לזכור מה עשה לנו, איך זינב בנו כל הנחשלים, ולדעת שאנחנו אנו, והעמלק אינו רק החצוני, ובו היום כשנמחהו בשלמות, אז יהיה הכסא שלם, וכוחם ואורם של ישראל יתגלה בשלמות.
ב. ובעיקר צורת היום בחג הפורים נביא בזה מעט מה שזכינו ושמענו בס"ד במסיבת הפורים בשנה שעברה מרבנו הגדול מרן רבי יונתן דייויד שליט"א לבאר עניין עד דלא ידע.
וכי היכן מצאנו מצווה שעניינה לא ידע? הלא כל חיי האדם שואף וכמה להגיע למציאות של ידיעה, של בהירות, של סדר והבנה, ואילו כאן המצוה היא בלא ידע? הלא לכאורה זהו הפך מכל מה שחותר האדם כל חייו, ומהותוכן עניין השתיה והשכרות עד כדי איבוד הסדר והדעת?
וביאר רבנו יונתן שליט"א לרפו"ש, כי אמת הדבר שכל השנה שאיפתנו בדעת, אמנם יש גם חסרון בדעת, כי אדם השוקל ענייניו רק בדעת, הרי אינו מכיר בערך עצמו, כי עיתים הדעת והמחשבה, גורמת לו לאדם לפקפק ביכולותיו, להמעיט בערך כוחותיו.
תכונת השיכור כי בטוח בכוחותיו פי כמה מכוחו האמיתי, והנה בענייני הגוף הרי אכן השכרות מטעתו, חעיתים שיכור בטוח שיש בו כוחות גוף, יותר ממה שבאמת יש לו, השכרות מטשטשת היכולת לאמוד כוחו, אבל בענייני הנפש, שהם כל מעט כנוסים ומוחבאים, דווקא על יד השכרות יכול האדם להביט פנימה ולהבין כמה כוח ועוצמה טמונים בתוכו.
כלומר יש דברים המתגלים דווקא על ידי השלכת הדעת, דווקא השכרות מביאה את האדם לידיעה הבנה והשגה ולו במשהו מכוחותיו הפנימיים, משהו מהעוצמה הפנימית הטמונה, בו, ולכן מצוות היום היא להגיע למצב ומציאות של עד דלא ידע, עד כאן מה ששמענו מרבנו שליט"א.
ג. אם נתבונן בדברים, הרי אור גדול יש כאן, האדם בחשיכה מתהלך על השנה, בטוח הוא כי מוגבל הוא בכל מיני כבלים שכבל בהם את עצמו, אינו מבין ואינו מאמין בעוצמה שיש בו, פעם בשנה משליכים את הדעת משליכים את הכללים, ואז נגלה לאדם גודל העוצמה והאור שיש בו.
ד. חג הפורים זהו החג בו אנו מתגלים לעצמינו, כי כל יהודי בכל מצב שהו הוא נמצא, הוא אור אינוספי, של קדושה, של טהרה, וחיבור להשם יתברך, והיצר הרע כל השנה מתאמץ לטשטש זאת, ויש יום אחד בשנה בו אנו מטשטשים אותו.
וצריך עוד לזכור כי ימי הפורים הם עת רצון ושפע עצומים ביותר, שערי שמים פתוחים, בין כוס לכוס נשתדל, לדחוף עוד פרק תהילים, עוד בקשה מהשם יתברך, אולי כמה משניות, להכניס את התורה והתפילות לשמחה, ואת השמחה לתורה והמצוות, לא בלחץ.לא בקושי. אלא מתוך שמחת אמת והרחבת הלב, מתוך הבנה כי זהו באמת רצוננו האמיתי והפנימי.
והלוואי ונזכה ואור ימי הפורים לנשמתינו וליבנו בימים קדושים אלו ומהם לכל השנה אמן ואמן.
