פרשת במדבר
מהות ספר במדבר
א. בס"ד השבת מתחילים את חומש במדבר. בתחילת הפרשה, עוסקת התורה במנין של עם ישראל. רש"י אומר שמפני חיבתם של ישראל, הקדוש ברוך הוא מתאווה וחפץ למנות אותם, ורש"י מוסיף ומביא את כל הפעמים שבהן הקב"ה מנה את כלל ישראל, והכול מתוך חיבתם לפניו.
וצריך להבין מהו עומק הדבר הטמון באותו מניין?
דבר נוסף צריך לבאר, על ענין שמו של החומש ושמה של הפרשה ועל מהותה של פרשת במדבר. כל החומש הזה עוסק למעשה בכל מה שעבר על עם ישראל בשנותיו במדבר. התורה כידוע ניתנה במדבר, כפי שמביא המדרש במדבר רבה (פרשה א סימן ז), למה במדבר, מכאן שניתנה תורה בשלושה דברים, באש, במים ובמדבר.
החומש נקרא דווקא "במדבר", זהו שמו וזו היא מהותו. אנחנו סמוכים ועומדים לחג מתן תורה, שניתנה התורה במדבר דווקא.
נעמוד על מהות ספר במדבר ועל נתינת וקבלת התורה.
ב. היהודי כפרט וככלל
יש שתי בחינות וצורות הנתבעות מאיתנו בעבודת ה'. על האדם להחזיק כל הזמן בשני המימדים הללו, שמי שיתבונן בהם יראה שהם מקיפים את האדם לאורך כל חייו בעבודת השם. נגדיר זאת בכלל ופרט וכלל.
מחד גיסא, האדם עומד ועובד את הקדוש ברוך הוא כפרט. לכל אדם יש את העבודה האישית שלו, את ההתמודדויות הפרטיות שלו, את הקשיים האישיים שלו, ואת המקומות שבהם הוא רוצה להתקדם, להתקדש ולהתעלות. אבל מאידך גיסא, אנחנו חלק מעם ישראל. אנחנו עם ואומה, שכל אחד ואחד הוא חלק מזה. הדברים שעברנו במהלך ההיסטוריה, עברנו כעם, כקבוצה. כל מה שעם ישראל עבר במשך הדורות, מיציאת מצרים ועד היום הזה, עברנו אותם יחד כעם אחד.
כך זה בכל דבר וענין ואפילו במימד הפשוט ביותר. כאשר האדם מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, מצד אחד התפילה נעשית בצורה של ציבור, מתפללים במניין, בבית הכנסת, ו"ברוב עם הדרת מלך". אבל מאידך גיסא, התפילה היא דבר פרטי ואישי, בקשה אישית של כל אחד ואחד. כל אדם שופך את ליבו שלו לפני ה', מבקש את הבקשות האישיות שלו, וגם כשהוא מבקש על הצרכים הכלליים של עם ישראל, הכול עובר דרך הנגיעה שלו, דרך נקודת החיים הפרטית שלו. ולכן התפילה תמיד נאמרת בלחש. כלומר, יש כאן מהלך קבוע של כלל ופרט וכלל.
גם בלימוד התורה הקדושה כך הוא. מצד אחד, לכל אדם יש את לימוד התורה האישי שלו, הקניין הפרטי שלו בתורה. אבל מצד שני אמרו חז"ל (ברכות סג, ב) "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. יש מעלה עצומה ללימוד שנעשה דווקא בריבוי אנשים, דווקא עם חברים, מתוך שקלא וטריא, מתוך דיבוק חברים. נמצא שיש בעבודת ה' מימד קבוע של כלל ופרט וכלל.
התורה ניתנה בנוכחות שישים ריבוא מעם ישראל. במעמד הר סיני, אותו מעמד עצום וקדוש שלא היה כמותו מימות עולם, התורה ניתנה בשישים ריבוא. התורה גם נדרשת בשישים ריבוא. שישים ריבוא אותיות לתורה, ולכל יהודי יש את האות שלו.
ג. שלמות היחיד בתוך הכלל
בכדי להעמיד את הדברים בס"ד, אני רוצה מעט להעמיק את הנקודה. כי הדברים כפי שאמרנו אותם עד עכשיו, אולי נראים במבט ראשון מעט סותרים. מצד אחד הפרטיות, ומצד שני הכלליות. אבל בהתבוננות עמוקה יותר, הדברים אינם סותרים כלל. אדרבה, יש כאן השלמה עצומה, אור גדול וביאור עמוק בעבודת ה' יתברך.
מחד גיסא, עבודת כל אדם היא לגלות את האות שלו. התורה ניתנה בשישים ריבוא אותיות, ולכל יהודי יש את האות שלו, את הגילוי שלו, את השם שלו, את המהות שלו, את הפנימיות שלו, את העבודה המיוחדת שלו, ואת הגילוי שרק הוא יכול להביא לעולם.
אבל מאידך גיסא, האדם צריך להבין שאותה אות, אותו אור, אותו גילוי, אותו דבר שהוא התפקיד המיוחד שלו, כל עניינו הוא כדי לגלות את אור התורה הכללי, כדי להשלים את שלמות אור התורה, שלא מתגלה אלא כאשר כולנו יחד מביאים את האור שלנו, כל אחד באות שלו. ממילא נדרש מכל אדם במקביל לעמול להעמיק ולהאיר את האות שלו בתורה, בכדי שאותה אות תעמוד בצורה של לעיני כל ישראל.
ד. המדבר הפקר לכולם
ממדבר מתנה, אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר (עירובין נד, א). נראה בס"ד שעיקר הנקודה בזה היא, שאדם המשים עצמו כמדבר, כמו המדבר שאינו שייך שלו, כלומר מבין שעומק עסק התורה, אינו בשביל עצמו, אלא על ידי הלימוד שלו, היגיעה שלו והאות שלו בתורה, ע"י כך מתווספת הארת התורה הכללית, לכל ישראל, ע"י כך יש גילוי שמו יתברך ביתר שלמות.
ה. צריך את הלימוד תורה שלך
חיזוק גדול יש בדבר, כי לפעמים האדם עלול להרגיש מה ייתן ומה יוסיף הלימוד שלי? העמל שלי? אדם שעדיין לא זכה לקביעות עיתים לתורה, יכול לחשוב לעצמו, לימוד התורה שייך רק למופלגים בתורה, ולא לאנשים פשוטים שלא זכו להיות מיושבי בית המדרש.
גם אדם שכבר זכה ללמוד ולעסוק בתורה, לעיתים עלול לחשוב בליבו מה ייתן ומה יוסיף עד יגיעה ועוד עמל בדקות ההבנה. אבל התורה מתגלית בשישים ריבות נשמות ישראל. כל איש מישראל, כשהוא מוסיף עמל, מוסיף יגיעה, ומוסיף בלימוד התורה, הרי בכך מחזק את אור התורה כולה. על ידי הלימוד של כל יחיד ויחיד, יש תוספת גילוי בכל התורה.
אנחנו הולכים ומתקרבים לחג מתן תורה, לחג השבועות, יזכנו ה' יתברך להוסיף עוד באורה זו תורה, מתוך הרחבת הדעת, ונזכה לקבל את התורה בשלמות ושמחה.
שבת שלום
