פרשת וארא
א. "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו ושמי השם לא נודעתי להם", מו"ר מרן הגר"ש אויערהאך זיע"א נהג להקשות ולשאול שהלא עניין אחד ממש הוא אם פרשה קודמת בה שאל משה רבנו להקב"ה "למה הרעת", ועל זה ענה לו השם יתברך וארא וגו', ומדוע יש הפסק בין שאלת משה לתשובת השם יתברך הפותחת בפרשה חדשה?
וביאר מרן הגר"ש זצוק"ל שמלבד עצם תשובת השם יתברך (שמתחילה כבר בסוף פרשה קודמת אתה תראה וגו') הרי עצם גילוי עבודתם מגלה דבר חדש ועצום, והוא גילוי החדש שמתחיל עם עם ישראל והוא גילוי דשמי ה' ואף שהאבות השיגו גילוי זה, מ"מ לא נודעתי דהיינו הנהגה עימם לא היתה בשם זה ע"כ ממו"ר זצוק"ל.
ב. ובעצם הדברים להבין ולהעניד החילוק בין ההנהגות נביא הדברים כפי אשר מתפרשים ומתבארים בדברי רבותינו, שאלו שני הנהגות של השם יתברך, יש הנהגה של אמרתי לעולם די, דהיינו יש הנהגה המיוסדת במה שנקרא כביכול טבע, והנה ודאי שאין בהם טבע ומנהגו של עולם כלשון הרמב"ן ואין מציאות שנקראת טבע וכל מעשי השם יתברך כולם ניסים, ובכל זאת קבע השם יתברך מהלך בעולם, ואף שגם זה כולו ממנו יתברך, מכל מקום הוא בצורה של מהלך קבוע, מה שנקרא טבע, שהוא כביכול טבוע בבריאה.
וזהו מה שנקרא המהלך הרגיל של העולם, מה שרואה האדם לנגד עינו, מה שמכונה עולם כמנהגו נוהג.
אמנם יש מהלך בו משדד השם יתברך את כל טבעי העולם, וזהו שמי השם, והוא מה שאומר השם יתברך למשה רבנו, אמנם נגליתי לאבות הקדושים, אבל היה זה גילוי בתוך המהלך הכביכול רגיל של העולם, אבל כעת אני נגלה בשמי השם, שזו ההנהגה שתהיה עכשיו ביציאת מצרים.
עד כאן ביאור הפסוק המתבאר בדברי רבותינו.
ב. ובס"ד נרחיב היריעה לבאר מעט בדברי רבותינו, הנה כלל ישראל הרי היו משוקעים במ"ט שערי טומאה בהיותם בגלות מצרים, והיו במצב ובמציאות הרחוקה מאוד ממנו יתברך, ואיך זכו להיגאל? יותר מכך עלינו לשאול איך כלל היה שייך בהם גאולה? הרי היו כה רחוקים כה שקועים בטומאת מצרים, איך היו שייכים באותה הגאולה שיסודה בקרובת השם יתברך.
וביאור והסבר העניין בס"ד, כי כל עניינם ומציאותם של ישראל הוא מעל הטבע, מעל המהלך הרגיל של העולם מעל הכללים, והטעם והסיבה כי ישראל עם קדושים הרי ביסודם ושורשם כולם קדושים וטהורים, ואף אדם שחלילה במעשיו רחק ממנו יתברך, מכל מקום לא ידח ממנו נידח, פירוש הדבר שבתוכו עדיין כולו רצוף אהבה, כולו קדושה וטהרה, רק שחלילה מעשיו אינם תואמים את פנימיותו, וזוהי מציאות עם ישראל עם השם.
והנה מציאות זו אינה שייכת כלל לטבע, כי במהלך הטבעי מה שקיים זהו מה שיש, אין מעבר למה שרואים, אמנם עם ישראל כל מציאותם וקיומם הוא מעבר לנראה לעין.
וזהו כל עניין גאולת מצרים, לא לפי מעשיהם ומציאותם שהיו שקועים במ"ט שערי וטמאה, אלא לפי פנימיותם של ישראל, וזהו גאולת מצרים, שהקב"ה הבדיל את ישראל מאומות העולם לא רק בבחינה המעשית שנעשו לעם, אלא שגם יש עם ישראל הנהגה אחרת, הנהגה שונה, הנהגה שאיה תלויה בכלל הטבע והעולם.
ג. וזהו שאמר השם יתברך למשה רבנו, האבות זכו והגיעו מכוח מה שעמלו עבדו והשיגו, ולפי מדד זה הרי אין ישראל ראויים להיגאל, אמנם שמי השם גילוי זה, הנהגה זו, היא הנהגה המתגלה לעם ישראל, גם לא לפי דרגתם המעשית (ויש להוסיף בדברים שוודאי שאף הנהגת האבות קיימת עם הבנים, וכפי שביאר רבנו הגר"י דייוויד שליט"א שכל התפילה כוחה שנאחזים במעלת האבות ולכן עיקרה הוא ברכה ראשונה שאף כוונתה מעכבת, אך מ"מ צורת ההנהגה עם ישאאל הוא בגילוי דשמי בשם ןכמו שביארנו ויש עוד רבות להרחיב בדברים).
והנה גילוי זה הוא גילוי לדורות, והוא כל מציאות הקשר של עם ישראל והקב"ה, ורואים הדבר בחוש באדם שאינו נמצא בדרגה מרוממת, ופתאום יש בו התעוררות עצומה, ורצון גדול לקרובת השם לתפילה, ולתורה, ואינו מבין מאין לו זה? הרי לכאורה אינו כל כך שייך בעבודת השם, אבל ביאור הדבר שבכל איש ישראל בתוכו יש נשמה קדושה וטהורה, ושורשו כולו אך טוב, וגם מה שנראה שדבק בו רוע, אין אלא מעשיו החיצוניים, אבל לתוכו א"א כלל לרוע ולטומאה להיכנס.
וזהו חיזוק גדול לכל אחד ואחד, שלפעמים גם בזמן שכבר מתעורר האדם אומר הוא לעצמו, איך זה קשור ושייך אליי, הרי אני כלל לא נמצא במקום הזה, אני הלא אדם פשוט ומלא חטאים, ועלינו לזכור לדעת להבין ולהפנים כי בכל יהודי יש קדושה אינסופית, ואדרבה רגעי ההתעוררות והקדושה הם הרגעים והם זמני האמת, והשאר הוא רק מסך המפריד.
והלוואי ונזכה בעזה"י לחזק ליבנו להתרומם ולעוררו לאהבתו יתברך.
