פרשת מטות
בצור ירוממני
בפרשת השבוע יוצאים עם ישראל למלחמה לנקום נקמת ה' במדין על שהחטיאו את עם ישראל. ובתוך המלחמה הורגים עם ישראל את חמשת מלכי מדין, וביניהם את צור (פרק ל"א פסוק ח'), ורבותינו מגלים לנו שאותו צור מלך מדין, הוא בלק בן ציפור (תנחומא פרשת בל' סימן ד' ותרגום יונתן במדבר שם).
האם שמו בלק או צור?
לכאורה מסתבר ששמו העיקרי היה צור, וכפי שמלמדים חז"ל שהשם בלק היה כינוי, ונקרא בשם זה על שם שבא ללוק דמם של ישראל, ולגרום לבוקה ומבולקה דהיינו חורבן והרס (מדרש אגדה במדבר פרק כ"ב), ומימלא שמו העיקרי היה צור והשם בלק היה כינוי על שם ששנא את ישראל.
וטעם נוסף לשמו, על שם אבן הצור, כי אותו המקום בו בנה בלק שבעה מזבחות והקריב שבעה פרים ושבעה אילים, היו בו אבני צור לרוב, וכפי שאמר בלעם "כי מראש צורים אראנו" (פרק כ"ג פסוק ט'), וגם האיזור בו מלך בלק היו בו אבני צור, ולכך נקרא שמו צור, והשם בלק היה כינוי לשם המלכים.
ועוד מספרים רבותינו שבזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק, בשבעת המזבחות שבנה, זכה ויצאה ממנו רות המואביה ודוד המלך (גמרא בנזיר כג: ובפרש"י). וזה מה שרמז דוד המלך באמרו "בצור ירוממני" (תהילים פרק כ"ז פסוק ה'), דהיינו שבזכות אותו "צור" שהקריב קרבנות, זכה להמשח למלך והקב"ה גדלו ורומם מעלתו.
ובספר שמואל א' (סוף פרק כ"ג), מסופר על שאול המלך שרדף אחרי דוד ואנשיו במדבר יהודה, וצבא שאול היה קרוב מאוד לתפסו, אך מיד הגיע שליח אל שאול, ואמר לו שפלישתים פשטו על הארץ, ושאול נחלק בדעתו האם להמשיך ולרדוטף אחרי דוד, או להתארגן למלחמה עם פלישתים, ושאול מחליט להניח לדוד המלך ולהלחם בפלישתים, ועל כן קראו למקום ההוא "סלע המחלוקת". על שם שהיה ליבו של שאול חלוק לשתי דיעות, אם לשוב ולהציל את ארצו מיד פלישתים, או לרדוף ולתפוש את דוד. (פרש"י שם).
ובמדרש תהילים (מזמור י"ח) מסופר שנעשה נס לדוד המלך, ונחלק הסלע מכאן ומכאן, ונמצא שאול וגבוריו עומדים מצד אחד, ודוד ואנשיו מצד אחד, ובשעה שהיה דוד המלך וחיילותיו עוברים על אותו מקום, שנעשה להם נס, היו הוא וחייליו יורדים מעל סוסיהם משתחווים, ונופלים על פניהם ומברכים "ברוך שעשה לנו ניסים במקום הזה".
ולזה נתכוון דוד המלך באמרו "בצור ירוממני", שבאותו הסלע והצור שנחלק לשניים בזה התרומם וניצל הוא וחיילותיו. ובזכות אותו צור הוא בלק, שהקריב קרבנות, אף על פי שכוונתו לא היתה לשם שמיים, אלא רצונו היה לשם קללת עם ישראל, בכל זאת זכות זו עמדה לדוד המלך שנמשח למלכות, ובאותו הצור נתרומם וניצל. ודבר זה נטע סדוד המלך אמונה ובטחון שה' עומד ומשגיח עליו.
וללמדנו שזכות מצווה אחת שאדם עושה, זכות זו עומדת מועילה ומשפיעה לו ולזרעו אחריו לדורות!
