פרשת ראה
"ונתן לך רחמים וריחמך"
עניין מיוחד בפרשתנו והוא עונשה של עיר הנידחת עיר שתושביה עבדו עבודה זרה, אומרת לנו התורה (דברים יג טז) "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החרם אותה ואת כל אשר בה, ואת בהמתה לפי חרב, ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפתה באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלוקיך והייתה תל עולם לא תיבנה עוד" אכזריות נוראה עונש קשה מנשוא עונש שגם הקטנים ותינוקות והשאלה היא במה חטאו הילדים איך אפשר להסביר עונש קולקטיבי כזה התשובה היא כן. יש פעמים שאי אפשר לקיום העולם אלה בהשחתתו עיר שכולם עשו את הרע וכולם יחדיו אמרו כלשון הרמב"ם (פ"ה מעבודת כוכבים) "נלך ונעבוד נלך ונזבח וכו' והם שומעים ועושים כן "הרי שיש כאן התכנסות של עיר ברובה למרוד בהקב"ה ולעבוד עבודה זרה עיר זו הרי אין לה זכות קיום ומרשעים יצא רשע הרי שגם הקטנים, ושללה יישרף באש ואיסור הנאה מכל נכסיהם ולא תיבנה העיר הזו שוב.
אבל תורתנו הקדושה חסה על נשמתו של האדם שהולך ומבצע מעשה קשה כזה להשמיד עיר שלימה הרי נפשו של האדם נפגעת ממעשים כאלו .ולצערינו אנו רואים זאת במערכה המתחוללת כיום בעזה אומר לנו האור החיים הקדוש על הפסוק "ונתן לך רחמים ורחמך" לפי שציווה על עיר הנידחת שיהרגו כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע ואכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעלים,(הערבים) כת רוצחים כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר.(כמה אקטואלי בימים אלו שאנו רואים איך האויב הקשה אנשי החיזבללה יורים על ישובינו כשכל מטרתם היא אחת ויחידה כמה שיותר הרוגים אזרחים וכמה שיותר נפגעים במלחמת הטרור הזו ובסוריה איך אחים נלחמים בניהם והורגים איש באחיו ) זה שאמר נכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר.
ואכן בשעה שהתורה מצווה על עיר הנידחת יש חשש גדול שישתרש בהם שורש הרע של רציחה לכן מבטיחה לנו התורה "ונתן לך רחמים " שהקב"ה ידאג לך שלא יפגע שורש הרחמים ממך על אף מעשיך ועל אף שהטבע יוליד בהם אכזריות.
עצה טובה אומר ר"ח שמולביץ והיא לזכות בדין שהרי רואים אנו שלמקנאים קנאת ה' והורגים את אנשי עיר הנידחת מובטח הברכה של ונתן לך רחמים וריחמך חידוש מידת הרחמים שנפגע בגלל גדר הרציחה שנפגע אצלם הקב"ה נותן בהם את מידת הרחמים ולא רק זה אלה גם "וריחמך" הקב"ה מרחם עלים בעצמו מידה כנגד מידה "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמים עליו מן השמים" לכאורה אפשר היה לחשוב שעניין זה הוא עונש של מי שאינו מרחם על הבריות ולכן אין מרחמים עליו מן השמים אולם מפרשתנו מוכח שאין הדבר כן שהרי הורגי אנשי עיר הנידחת אנוסים הן במצוות הבורא להרוג ואילולי ברכת ה' הרי הם היו אכזרים ומדוע הם נענשים במידת האכזריות הרי מקיימים מצווה אלה וודאי מציאות הדברים כך היא מידה כנגד מידה
כמ"ש הגמרא "מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא נענה ירד ר"ע ואמר אבינו מלכינו וירדו גשמים והוו רבנן מרננים , יצאה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלה שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר (תענית כה) והשאלה הנשאלת היא אם ר"ע מעביר על מידותיו הרי בזה הוא יותר גדול מר' אליעזר ולמה נאמר לא מפני שזה גדול מפני זה?
ומבאר ר' ישראל סלנט שיתכן שמבחינת מידות לא היה הבדל בניהם אלה ר' אליעזר היה מתלמידי ב"ש והם גרסו שדרך התורה היא להתנהג בקפדנות ולעומתו ר"ע נימנה על תלמידי ב"ה שסברו שדרך העולם היא מידה כנגד מידה ובאמת לא היה זה גדול מזה ואע"פ כן נענה רבי עקיבא דווקא מפני שהיה מעביר על מידותיו נענה ה' לתפילתו
סגולה ליום הדין הבה נהיה רחמנים כדי שירחמו עלינו.
שבת שלום
