פרשת שלח לך
שורש חטא המרגלים
"שלח לך אנשים ויתורו את הארץ"
יש כל כך הרבה דברים לעמוד עליהם בפרשתינו פרשת שלח, על חטא המרגלים. נרחיב מעט בס"ד על שלוש נקודות. ראשית, על עצם שליחת המרגלים שנראה לכאורה שהיה כנגד רצון ה' יתברך, ובזה התבארו פירושים נפלאים בדברי רבותינו, החתם סופר מבטא באופן נפלא, כי ג' מיני מרגלים הם, וכאן לא ריגלו לבדוק אם הארץ טובה, שפשיטא שהיא טובה, אלא באו לבדוק מה התחבולות לזכות בה. עיין בדבריו המתוקים (בשיר מעון).
אבל בעיקר צריך להבין את פעולתם שהוציאו את דיבת הארץ, ויתרה מכך צריך לבאר מהי נקודת ושורש החטא, שעליו נאמר בגמרא בתענית (כט, א) אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות.
ולמעשה חטא המרגלים הוא בפרשיות ספר במדבר העוסקים בחטאי דור המדבר. אותו דור דעה, שאין לנו השגה והבנה בחטאים שלהם שהיו לפי מדרגתם, השגתם והגילויים שלהם, ולנו אין כלים להבין אותם. אבל אף על פי כן, על כגון זה נאמר: תורה היא וללמוד צריך. התורה מעמידה לנו את זה בצורה ובאופן של חטא, וצריך ללמוד ולהבין מהו החטא, מהו שורש החטא, מה נעשה בתוך החטא.
ואם נתבונן נראה, שדווקא חטא המרגלים נראה כחטא החמור ביותר מכל חטאי דור המדבר. ואם נתבונן בדברי רבותינו, נראה שהיה חמור אפילו יותר מחטא העגל. לכאורה חטא העגל הוא הסתירה הכי גדולה לעשרת הדיברות, ל"אנוכי ה' אלוקיך", אבל בעומק הדברים, וגם לפי העונש שקיבלו נראה שחטא המרגלים היה החטא הגבוה והגרוע ביותר מכל חטאי דור המדבר.
וצריך לדון מה היה שורש החטא.
ב. דרגת עם ישראל במדבר
נראה שיש כאן איזה מימד מסוים, שהבכייה שעם ישראל בכו אז, ושאנחנו עד היום בוכים בתשעה באב, ובעומק הדברים אנחנו בוכים על זה כל הזמן, זה משהו שהיה חסר, משהו שהוא כביכול בא לתקן ולהשלים את מה שנעשה בחטא המרגלים. נשתדל בסייעתא דשמיא להעמיד את הדברים.
הרבה טעמים נאמרו על חטא המרגלים. בוודאי לא היו הדברים כפשוטם. והנה מובא כבר ברבותינו הקדמונים, שהדרגה של עם ישראל הייתה כל כך גבוהה בדור המדבר, שאפילו שארץ ישראל, הארץ שלנו ושאליה רצו והשתוקקו להגיע, בכל אופן הרגישו המרגלים שיש איזו ירידה מסוימת ברמה של עם ישראל.
הכוונה בזה שיש ירידה מסוימת ברמה של עם ישראל, כלומר "כי חזק הוא ממנו", כלומר אנחנו לא נוכל להתמודד. אנחנו עכשיו נמצאים במדבר תחת ענני כבוד, שוהים ממש בהשראת שכינה מלאה, אוכלים מן, נמצאים בדרגה ובהשגה גבוהה ביותר. כל זה יתחלף לנו כשנצטרך להגיע לארץ ישראל. אז נצטרך לעבוד ולעמול, ובכזה מצב יהיו שיצליחו ויהיו שלא יצליחו. יש בזה איזה חיסרון מסוים.
ומי שיתבונן, הרי כך מתנהל הדבר. מי שלומד את ספר יהושע, את ספר שופטים, את ספר מלכים, רואה שכל הזמן עם ישראל הלכו אחרי האומות האחרות, עבדו עבודה זרה, והתרחקו מהקב"ה, והיו להם נפילות בעבודת ה'. זה ממש נכנס למערכת שהיא כביכול פחות גילוי שכינה, פחות מהרמה שהייתה לדור המדבר, של כבוד השכינה ושל כבוד ה' יתברך.
ג. חשש המרגלים מדרגת עם ישראל בארץ ישראל
הטענה של המרגלים לעם ישראל, הייתה טענה מייאשת שכביכול לא היה כדאי לעם ישראל, שהם לא יוכלו לעמוד בדרגה התמידית שלהם. הם אמרו: לא נוכל לעמוד בדרגה התמידית שלנו.
זו ארץ אוכלת יושביה. יהיו פה נפילות, יהיו פה קשיים, יהיה פה ריחוק עצום מהקדוש ברוך הוא, ולא נוכל לעמוד בזה. ואם לא נוכל לעמוד, ולא נוכל לקבל את השפע האלוקי בדרגה ובהשגה שאנחנו רוצים וחפצים ושואפים לקבל, אז כביכול כל העבודה לא שווה לנו.
אין לנו קיום לעבודה אם העבודה לא בדרגה ובהשגה שיש לנו אותה עכשיו, כשאנחנו במשכן, כשאנחנו במדבר, כשאנחנו ניזונים מהקדוש ברוך הוא בפועל ממש.
זה היה עיקר הבכייה של עם ישראל, שאת כל מה שיש עכשיו, שהוא כביכול בא להם במובן מסוים בחינם, בלי עמל ויגיעה משל עצמם, וממילא כמעט בלי נפילות משל עצמם, כל זה ייעלם ברגע שיהיו בארץ ישראל, שכל זה יידרש מהם להשיג בעצמם. ההשגות יצטרכו לבוא על ידי עבודה. גם אם יש בחינה של ירידת המן, אבל היא על ידי עבודה אישית של כל אחד ואחד. ויעבדו תמורת ההשגה, ויש כאלה שיצליחו יותר ויש כאלה שיצליחו פחות.
ד. עומק טענת המרגלים
רבינו הישמח ישראל מאלכסנדר מפרש את לשונם של המרגלים: "כי חזק הוא ממנו", שאומנם יש שם רוח של קדושה חזקה מאוד, שמי שיזכה לתפוס את אותה רוח קדושה, יזכה להתעלות גדולה מאוד. אבל מאידך גיסא, יש שם גם רוח טומאה חזקה מאוד, שאפשר גם ליפול בה מאוד מאוד.
וממילא חששו המרגלים לרום מדרגתם, שכן כיוון שאומנם מצד אחד יש מקום להתעלות עצומה, מי שיזכה יזכה להתעלות עצומה עד אין סוף, אבל מצד שני יש שם גם מקום ליפול. ודווקא מרום מדרגתם הם חששו שיש שם רוח טומאה חזקה. זה היה הפחד של המרגלים, שחלילה עם ישראל יפלו מרום מדרגתם.
ונוסיף בזה עוד מדברי הכהן הגדול מאחיו רבינו צדוק מלובלין זיע"א, אשר מפרש בזה עומק נוסף, שעיקר חטאם וחוסר אמונתם של המרגלים, היה בכך שאף שלפי סדר בנין הדברים הם צדקו, שאין ישראל ראויים לארץ ישראל, אמנם בכך היתה צריכה להיות אמונתם בקודשא בריך הוא, שאין הדברים כלל כפי דרגתינו. ומוסיף רבינו צדוק הכהן זיע"א, כי זה הוא זכותם של ישראל בקריעת ים סוף, שאף שידעו טענת המלאכים שאמרו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, מכל מקום השליכו אמונתם בה' ואמרו שירה.
אם כן הלימוד שלנו מחטאם של המרגלים, שאין אנו באים בכח מעשינו וזכותנו, אלא רק מכוח מלך מלכי המלכים הקב"ה, וזכות זו קיימת בכל עם ישראל בכל מצב ובכל זמן, לעורר אמונתו בה' יתברך מלכינו, שהוא חפץ בעמו, ועצם האמונה היא הדבקות בו יתברך שזהו עיקר התכלית. כשאדם מאמין שיש בכוחו לפעול הרי בזה הוא עוזב את ה' יתברך, אבל אם הוא מאמין שאף שאין בו זכות, אבל מכוחו יתברך הוא יכול, הרי זו דבקות בה' יתברך, וזה עצמו מעורר עליו רחמים. כן יזכנו ה' יתברך.
שבת שלום
