פרשת בהעלותך
חיה ותן לחיות
האגדה מספרת על הסולטן סולימאן, אשר בנה את חומות ירושלים, אחר שסיים את מלאכת הבניה, הוציא להורג את שני האדריכלים, מתכנני החומות, מפני שחשש שמא יחזרו על יצירתם המופלאה לבנות חומה שכזו במקום אחר למושל אחר, ועד היום על פי האגדה שני קבריהם נמצאים בכניסה לשער יפו, והאגדה ממשיכה לספר כי לאחר שהוצאו להורג שני האדריכלים ניחם והצטער הסולטן על מעשיו, כיון שרצה לבנות כזו חומה במקום אחר, אך כבר היה מאוחר כי האדרכלים כבר הוצאו להורג.
לא כן נוהג משה רבינו, כאשר הוא שומע מפי הנער שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, ויש לכלאם, הוא אינו מקנה בהם, ואינו חושש שמא, יתפוש משהו אחר את מקומו או את התואר "נביא", אלא תשובתו אל הנער המבשר אותו " המקנא אתה לי, ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם " (במדבר פרק י"א פסוק כ"ט).
ומבאר הרש"ר הירש מפני מה רץ הנער לומר למשה רבינו דברים אלו, ומפני מה חשש, והסביר כי חששו היה שמא רוצים אלדד ומידד להפוך לנביאים עצמאיים בלי שותפות משה, אך משה רבינו אינו חושש לדבר זה, מרגיע הנער ואומר לו, הלואי וכל העם הזה יצליח.
כמה מוסר יש ללמוד ממעשה זה, כמה מנקרים חששות אלו בראש רבים, שמא אחר בא לתפוש את מקומי או את מעמדי, אך אילו תחשוב טוב על האחר, לעולם לא יתפש מקומך, ועל כסאך לא ישב זר.
כך הדבר גם בעניני הפרנסה, רבים חוששים שמא ילמד אחר את אומנותם ומלאכתם, ויגזול פרנסתם, גם כאן ילמד האדם להאמין בהקב"ה שהוא זן ומפרנס ודואג לכל אחד כדי מלאכתו ופרנסתו, ומי שדאג לך ידאג גם לו. וכך כותב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, בספרו נחלת אבות ח"א (דרוש ס"ט) על בצלאל ואהליאב, שעל אף שהיו חכמים גדולים, למדו תלמידים רבים את מלאכת האומנות בלב שלם שנאמר "ולהורות נתן בלבו" להורות לאחרים בלב שלם. ובזה ביאר את המשנה באבות עשה לך רב והסתלק מן הספק, דהיינו עשה עצמך רב ללמד לתלמידים מה שהנך יודע, והסתלק מן הספק שמא אחר שילמדו יסיגו גבולך ויקפחו פנסתך, רק בטח באחד ואל תפחד, כי הוא זן ומפרנס לכל, וברבות האומנים, ירבו הקונים, ותרבה המלאכה ונתפרנס כלנו בטוב. עד כאן תוכן דבריו.
כך הדבר גם בכל תחומי החיים, הן בעניני קודש והן בעניני חול, תמיד ידאג האדם שגם האחר יצליח, וכדברי החכם "חיה ותן לחיות". עשה זאת ותצליח, זו סגולה בדוקה ומנוסה להצלחה.
שבת שלום בשורות טובות לכל עם ישראל
