פרשת דברים – שבת חזון
א. שבת חזון ערב תשעה באב, שיאה של אבלות ימי בין המצרים, שהם כולם ימי צער ואבל על חורבן בתי מקדשינו, אשר עדיין לא זכינו לראותם בהיבונתם.
ב. ביהדות אין אבלות סתם, אבל ועצבות לעולם אינה מטרה לעצמם, אלא עניינו של האבל הוא לעורר ליבנו, לנסות לתקן לשפר לגדול לעלות ולהתעלות, ובעיקר להתקשר ולהתקרב אל בורא עולם, כל אחד ואחד לפי הדרגה האישית שלו לעלות מעט יותר.
זו מטרת יום תשעה באב, קצת לשכוח מעצמינו, ולנסות להבין כי אנחנו חיים את חיינו בלי ההנאה הגדולה מכל! והיא השראת השכינה.
ג. לעיתים נראה לנו כי בית המקדש השכינה משיח, כל אלו נשמעים דברים מעט מכבידים. נו מי רוצה משהו מכביד? ועוד לקוות ולייחל למשהו מכביד?!
אך האמת אינה כך, אין דבר יותר מהנה יותר ממלא ויותר נכון הן לנו כעם, והן לכל איש כיחיד, כמו החיבור עם השם יתברך, וכל הכעסים המועקות והקשיים, נובעים מזה שאין לנו בית מקדש, לא חיים את השם יתברך כמו שבאמת אפשר, אלו הימים וזה יום תשעה באב לתת קצת חיבור והבנה, וגם אבלות, לא אבלות על משהו שאין. אבלות על משהו שיש, אבל עדיין לא קורה, געגוע אמיתי להשם יתברך מלכינו.
ה. וזה חכמת ימים אלו ויום תשעה באב בפרט, לנצל זמן זה להגיע לידי קירבת השם, להבין שבית מקדש והשראת השכינה זהו העולם המאוזן המתוקן הנכון הבריא והשלם, קשה לראות הדברים בעודנו בגלותינו, אך זו עבודתינו לחוש ולו במעט כי אין עונג כקירבת השם יתברך, והלוואי ובקרוב ממש נראה בשוב השם שיבת ציון ואז היינו כחולמים אמן ואמן.
