פרשת חוקת
והיה כל הנשוך וראה אותו וחי
בשבת שלח לך תשע"ג, נערכה סעודה גדולה בציון הרשב"י בטוב טעם ורוח נדיבה, ובתוך הסעודה עמד יהודי וסיפר על הנס הכפול שעשה עמו הקב"ה, ולכבודו תרם סעודה לרווחת הרבים וכה סיפר:
לפני מספר שבועות יצאו לטייל בהרי ירושלים הוא ואשתו, ולפתע על אם הדרך ניצב והגיח לעומתם נחש ארסי, שניהם נעמדו על מקומם, והנחש הקיש את הבעל. ובעודו מקיא ומתעלף נדר הבעל, שאם ינצל יתרום סעודה בציון רשב"י לרווחת הרבים.
ומיד הוא פונה לבית הרפואה וצוות הרופאים הצליחו לייצבו ולהחזירו לחיים, ולאחר כעשרה ימים שהיה ללא הכרה, פקח האיש את עיניו והבריא לגמרי, ולפני שיחרורו פנה אליו הרופא ואמר לו שהיה לו נס בתוך נס, הנס הראשון, שהצליחו להוציא את כל הארס המסוכן מגופו, והנס השני, במשך הטיפול והצילומים, גילו בגופו את המחלה הידועה בר מינן, אך הארס של הנחש, שהיה ארס חזק, לרוב חריפותו שרף כילה והשמיד את המחלה הארורה לגמרי מגופו, וכעת הוא נקי גם מהארס, וגם מהמחלה,- ולכך בא להודות לה' יתברך בתודה כפולה לבורא עולם שעשה עמו נס בתוך נס.
ונמצאנו למדים שכל מה שאירע עמו, היה לטובה, כי כל מה שמסובב ה' יתברך תמיד זה בכדי להצמיח ישועה לטובה ולברכה. (מפי מגיד המישרים הרב אלימלך בידרמן שליט"א).
ומעין זאת, בפרשת השבוע מסופר על העם שמתלונן על משה ועל הקב"ה למה העלו אותם ממצרים למות במדבר, והוסיפו לדבר דברים בגנות המן ולהתלונן "כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (במדבר פרק כ"א פסוק ה'), וכעונש על התבטאותם משלח ה' בהם נחשים שנושכים אותם, ועמם גם כלבים, חיות רעות ועקרבים, ונחש אחד היה שהתרבה להרבה נחשים ארסיים, וכל הנחשים שנשרפו במדבר, ע"י עמוד הענן, קמו לתחיה והזיקו לעם ישראל (בעה"ט רוקח ילקוט ובמדב"ר י"ט כ"ג). ובעקבות זאת מת עם רב מישראל, ובכדי להחיותם, מצווה הקב"ה את משה רבינו לעשות שרף ולהעמידו ניצב על נס, "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" (שם פסוק ח').
ושואלים רבותינו, כידוע, כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה (ב"ר פרשה מ"ב סימן ג'), ולפי זה מה שמחה יש כאן, במי שנשכו נחש?
ופשט הדברים, השמחה היתה על ההצלה ממוות לחיים של הנשוכים, ודבר נוסף, בזמן היסורים, בעת שהסתכלו למעלה, אל אותו נחש הנחושת, שעבדו ליבם לאביהם שבשמיים, ושבו בתשובה, ואין שמחה כיהודי השב לאבינו שבשמיים (ראה קול יעקב חוקת עמ' קט"ז).
וכעין מה שאירע בסיפור הנזכר, שמתוך נשיכת הנחש והארס הגיעה רפואה, כך אירע בעם ישראל, וכפי שכותב בספר משך חכמה (שם) הואיל ויצא הדיבור מפי הקב"ה ואמר "וחי"- מימלא אפילו מי שהיה חולה במחלה אחרת וקרוב למיתה, נרפא ושב לבריאותו, ולכך נזכר לשון והיה כי היתה שמחה גדולה. יעו"ש.
וה' יתמיד בריאותנו ושמחתנו כל הימים!
