פרשת חיי שרה
"לעקור את מורשת בתואל"
יכולים אנו לדמות לעצמנו את ביתו של בתואל בארם נהריים לשם שלח אברהם אבינו את אליעזר עבדו הנאמן בכל ביתו לחפש אישה לבנו ליצחק, בית כפרי אמיד, וזיכרונות משפחתיים אודות הדוד הזקן אברהם, שהאמין באל אחד, והושלך לכבשן האש וניצל, ושבר את פסילי אביו והתמודד כנגד כל החברה, ויתרה מזו עשה נפשות לתורתו ולבסוף עזב את האזור עם תלמידיו, והלך לארץ כנען לפני כשישים וחמש שנים.
והנה לפתע פתאום נוחת כאן עבדו זקן ביתו בראש שיירה בת עשרה גמלים נושאי כל טוב, ומעניק לרבקה בתם נזם זהב וצמידי זהב, ומספר שאדוניו התעשר ומצליח ויש לו צאן ובקר עבדים ושפחות גמלים וחמורים ואת כל רכושו הוא מעניק לבנו יצחק ומבקש עכשיו את ידה של רבקה לאישה ליצחק . המשפחה המארחת עורכת שולחן ברוחב יד וכיבוד כיד המלך אבל אומר המדרש שבמנתו של אליעזר שמים רעל…
הסוף ידוע שבא מלאך והפך את הצלחות בתואל הורעל ומת, ואנו שואלים את עצמינו למה? מה רצו להרוויח ומה חשבו להשיג? הרי אדם לא הורג סתם כך. אומר האלשיך הקדוש שהם חמדו את עושרו של אליעזר, אבל היו שם עשרה משרתים נוהגי הגמלים האם גם אותם ביקשו להרוג? אם לא הרי ייקחו את רכושו של אברהם וישובו לארצו לדווח לאברהם א"כ מה הועיל? התשובה היא פשוטה עכשיו יקבלו את כלי הכסף וכלי הזהב וכל המתנות והמגדנות ואליעזר ימות ואפילו שיחזרו המשרתים לדווח לאברהם על מות עבדו הרי ישלח מישהו אחר במקומו לבקש את ידה של רבקה ואז יביא איתו מתנות ומגדנות חדשים הרי זה כבר רווח.
והשאלה שנשאלת וכי בשביל דברים כאלו הורגים ומתכננים רצח בקור רוח ובצורה שטנית? התשובה היא כן ופותחת צוהר לאנוכיותו של האדם ולא נכתבה פרשה זו אלה להורות לנו כמה עלינו לעמול כדי שלא נהיה כלבן ובתואל! כי האנוכיות היא דורסנית קשוחה וחסרת מעצורים . אוי למי ששבוי בה!
והרי אומרים לנו חז"ל בגמרא (נדרים מ.) כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שפך דמים. מצמרר פירושו של רב אחאי גאון זצ"ל בשאילתות הרי יהודי חלה, ואין לחברו זמן עקב טרדתו לפרנסתו ודחה את הביקור לעוד יום יומיים ולפתע היתבשר שחברו החלים איך יפגוש בו איך יסתכל על פניו איך יתנצל שלא הספיק לבקרו. בסתר ליבו הוא מייחל רבש"ע שימשיך במחלתו , שימות ובלבד שלא אתבייש…וזה פירושו כאילו שפך דמים.
עד כדי כך? כנראה שכן… אם אינכם מאמינים שאלו נא דיינים ואנשי ציבור והם יספרו לכם עד כמה קטנוני יכול להיות האדם , ומספרים על יהודי שהצטופף עם תשעת ילדיו בשלושה חדרים זעירים בקומה העליונה בבנין מגורים וביקש לבנות חדר נוסף על עלית הגג כדי שירווח לו ולבני המשפחה. שימו לב שכן מעבר לכביש הגיש לוועדת ההיתרים התנגדות לפי כל מיני חישובים סבוכים שבמשך היום לכמה דקות אולי הבניה תסתיר לו את השמש בפרק זמן מסוים בעונת השנה.ושלא נזכיר את אלו המגישים התנגדות ללא שום סיבה הנראית לעין סתם צרות עין. כמובן שהתנגדותו נדחתה ע"י הוועדה אבל עצם הרעיון על כף המאזניים האחת מונחת רווחתה של משפחה ברוכת ילדים שיהיה אור לכולם סוף לצפיפות ועל כף השנייה נניח , מעט פחות שמש לזמן מועט ומה מכריע את הכף? אני ואפסי עוד! קל לחייך ולצחוק על הזולת, למעשה כל אחד חייב להביט על עצמו ולאבחן את נקודת הבתואל שבו ולעוקרה, להימנות על "אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו.
שבת שלום
