פרשת כי תבא
דברי התורה מוקדשים לכבוד הכנסת ספר התורה שנכתב על ידי מורנו הרב כפיר דדון שליט"א תרומת משפחת יאס להיכל בית מדרשינו.
"שישו ישמח בשמחת התורה כי היא לנו עז ואורה"
א. עומדים אנו בימים הקרובים ליום הדין ראש השנה, זוחלים ורועדים כלשון הפייטן בסליחות, ודווקא בימים קדושים ונשגבים אלו בעזה"י זוכים אנו להכניס ספר תורה מהודר להיכל בית מדרשינו, ברוב עוז ושמחה להיכל בית מדרשינו כנסת ישראל במבשרת ציון, ובמבט ראשון נראים הדברים אולי מעט סותרים, וכי זה הזמן הנכון והראוי?
ב אבל אם נתבונן בסייעתא דשמיא, בעומק הדברים, אני חושב שאין ראוי ואין מתאים, אין יאה ואין נאה מימים נשגבים אלה לעשות הכנסת ספר תורה, ובסייעתא דשמיא. נפרש דברינו. וכמו שדיברנו כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים. מה עיקר העבודה בימים אלה? מה עיקר מה שאדם צריך להשתדל להגיע? לעורר את הפנימיות שלו.
הקדוש ברוך הוא טבע בנו נשמה כל כך קדושה, כל כך טהורה, כל כך מלאת קדושה וטהרה. אבל הגוף הגשמי, היצר, משכיח מהאדם את אותה נקודה פנימית, משכיח מהאדם מה הוא באמת רוצה. והימים האלה, התפקיד שלנו לעורר את הפנימיות, לעורר את ההשתוקקות לאותו רצון פנימי, לחשוף, לכסוף לקדוש ברוך הוא, למה שהנשמה באמת רוצה, למה מה שהנשמה באמת מייחלת למה שהפנימיות של האדם באמת היא מלאה בתורה או בקדושה מעשים טובים. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעבוד בימים האלה. כשאדם זוכה להגיע לפנימיות שלו, אז בראש השנה מה הוא רוצה? רק להמליך את הקדוש ברוך הוא. כשאדם רוצה, זוכה להגיע לפנימיות שלו, אז בעשרת ימי תשובה, מה הוא רוצה? רק להיות יותר טוב ולחזור בתשובה מכל העבירות שלו. כשאדם זוכה להתחבר לפנימיות שלו, אז ביום כיפור מה הוא חושב? איך? איך קיימתי את עצמי? איך לכלכתי את עצמי בעבירות? נשמה כל כך קדושה, מלך כל כך רם ונישא, ורק רוצה להתרחק מהעברות שלו, להשליך מעליו את המטען את הלכלוך והזוהמה ולשוב לאבינו שבשמים.
ג. מה הדבר שהכי מעורר? מה הדבר שהכי פותח? מה הדבר שהכי מגלה את הנקודה הפנימית? מה הדבר שדרכו הכי הרבה אפשר להתקשר לקדוש ברוך הוא? למצוא את עצמנו, את התפקיד שלנו, את הייעוד שלנו, את היעד שלנו? מה הדבר שהכי מעורר את הפנימיות של האדם? התורה הקדושה – היא המתכון, היא המתכון שהקדוש ברוך הוא נתן כאן בעולם הזה להגיע לפנימיות, להתחבר אליו יתברך. זה דרך התורה הקדושה. אין לך דבר שמטהר את הנפש. אין לך דבר שמטהר את הגשמיות. אין לך דבר שמביא את האדם יותר לפנימיות שלו, יותר מתורתנו הקדושה והתורה.
ולכן אני חושב שאין ראוי ואין נאה ואין יאה דווקא בימים האלה, ימים שכל כך רוצים, כל אחד, כל יהודי באשר הוא, רוצה עוד יותר קצת להתחזק, קצת להתעלות, קצת להיות יותר טוב. דווקא בימים האלה לשמוח ולשוש בשמחתה של תורה. זו התרופה, זה המתכון, זה הדרך בעזרת השם לזכור 'להשיבנו השם אליך ונשובה'. אני חושב שהזמן הזה שבימים קדושים כאלה, הימים הכי טהורים בשנה, שאנחנו זוכים להוסיף ולהכניס ספר תורה, ספר תורה מהודר לבית המדרש, זה זמן גם לקבל על עצמנו בעזרת השם עוד יותר להשתייך לתורה הקדושה, עוד יותר להתחבר עם התורה הקדושה, עוד יותר לחמוד ולרצות ולהשתוקק לתורה הקדושה, ולהשתדל לקבע ולקבוע רצון זה בהחלטה מעשית משהו בפועל, גם אם קטן אבל חיבור קבוע לתורתינו הקדושה.
והלוואי כי הזכה כי אוא תורתינו הקדושה יאיר ועיר את נשמתינו להתחבר לעבודתו יתברך ולזכות לכתיבה וחתימה טובה דנת אור וקדושה שלמות ושמחה, שנת גאולי באה בהגלות מלכינו לעין כל חי במהרה וימינו אמן ואמן.
