פרשת שמיני
אחרי פסח – שמיני
יציאת מצרים, פרק ההיסטוריה המשמעותי ביותר לעם ישראל ולעולם כולם. הקב"ה הוציא את בניו, עמו (בנים אתם לה' אלוקיכם). היציאה הגדולה הזו מתחת יד מצרים העריצה, יצרה חג חדש בשם חג ה'פסח'. דילוג, חג הדילוג והקפיצה קדימה, הקב"ה יצר את הפריצה הגדולה מעריצות מצרים – פריצה מההסגר הנורא שמצרים סגרה על עם ישראל. תחת מגף כיבוש אימתני ודיכוי עם ישראל. – הבה נתחכמה לו פן ירבה… ובחמשה עשר בניסן הקב"ה הוציא את העם בריש גלי מתחת יד מצרים, החומות נפרצו ומצרים בראשות פרעה דחקו בישראל לצאת משם ולהתקדם קדימה, ל'תעבדון את האלוקים על ההר הזה'.
פריצה זו ודילוג זה שהקב"ה דילג את ישראל ממצרים, נחקק אחר כך בתורה כחג ה'פסח'. עד היום הזה, בני ישראל חוגגים את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, להביאם למרגלות הר סיני ולתת להם את התורה לעד. תורה כזו שלא תהא מוחלפת לעד ולעולמי עולמים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
בנוסף לזה, הפריצה והדילוג הללו, נחקקו במוחם וליבם של ישראל, ומדי שנה בשנה בהגיע מועד החג, הקב"ה נותן לישראל כח עצום לפרוץ את חומות הגלות הפנימית, הנפשית ולהתקדם לקראת חג מתן וקבלת התורה, כשיגיע חג שבועות, הקב"ה יתעורר שוב באהבה רבה לעם ישראל והתורה תתחדש כאותו היום הגדול שבו ניתנה תורה בפעם הראשונה. יחודיות מתן תורה לא היתה רק בחוקים הנבונים והאמיתיים שנתן הקב"ה לישראל, אלא בירידה הגדולה שירד ה' על הר סיני, קירוב על טבעי לגמרי שהתקרב הקב"ה לעם ישראל ובתוככי הקירוב הפלאי הזה, ניתנה תורת אמת לישראל לעולמי עולמים.
בין הפריצה והיציאה ממצרים לבין הקירוב האוהב ונתינת התורה של חג השבועות יש שבעה שבועות של הכנה. – ספירת העומר! בשבועות אילו יש לנו משימת הכנה, כדי שיהיה החיבור בין הקב"ה לישראל, הבוחר בעמו ישראל באהבה. ולכן גם אנו צריכים לקרב עצמנו אל הבורא ב"ה בכל נימי נפשנו. עלינו להתבונן דבר יום ביומו באהבת וחיבת ה' אלינו ולעורר את לבבנו להתנתק ממצרים, מקור הטומאה וערות הארץ ולהתקרב אל ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו. עבודה יומיומית של התבוננות פנימית והחלטות טובות להתנתק מעבותות הטומאה ולהתחבר לקדושה האלוקית ביתר שאת ויתר עוז.
כעומק התקרבותנו ועבודתנו כן עומק גילויי האהבה מהקב"ה אלינו. הצעד הראשון והמשמעותי הוא פרשת השבוע, פרשת שמיני. בפרשה זו יש שני עומקים, עומק הנשמה ועומק הגוף, את הנשמה עלינו להוביל למשכן העדות, – ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, הקריבו קרבנות (מלשון קירוב) לה'. והעלה את עם ישראל לרום הפסגה הרוחנית והאלוקית, הנשמה האלוקית של כל יהודי קיבלה ביטוי מזוקק בקשר שלה עם הקב"ה. החלק אלוקה ממעל ממש שיש בכל יהודי, הניצוץ האלוקי התקרב והתחבר עם המאור, עם הקב"ה בעצמו על ידי עבודת הקודש במשכן שעשה משה רבינו, נשיא ישראל. ולאידך החלק השני של הפרשה, עוסק בדיני האכילה, בגוף הגשמי, לפרנס אותו רק במאכלים כשרים ומי שרוצה להוסיף בכשרות 'מהדרין' או 'מהדרין מן המהדרין'. פרנסת הגוף במאכלים כשרים אינו דבר של מה בכך, כדי להיות בקשר עם ה' וכדי שהקשר הזה יהיה עמוק, רצוף, יסודי וקיים לנצח, חייבים לתחזק גוף נקי (רוחנית…).
זו היא פרשת שמיני, לזכך ולצרף את עומק הגוף ואת עומק הנשמה, ולאחדם בקשר רוחני אמיץ עם הקב"ה, זוהי תחילת ההכנה לאחר היציאה מהמיצרים שהקב"ה הוציא אותנו ולקראת קבלת התורה הקדושה מאת הקב"ה. המשימה רצינית מאד אך אפשרית לכל אחד ואחד מישראל לפי מעלתו ולפי דרגתו הרוחנית.
הרבי יוסף יצחק זצ"ל, בתחילת שנות כהונתו כאדמו"ר מליובאוויטש ברוסיה הקומוניסטית, נתפס במאסר והביאו אותו לחקירות בעינייני יהדות וחסידות. באחת הפעמים ישבה קבוצת חוקרים יהודיים ושאלה אותו אם דת ישראל היא דת אמונית או שאפשר להסביר אותה גם בשכל ואחד החוקרים הגדיל והתבטא שאם הרבי ישכנע אותם בשכל, הם יחזרו ליהדות. הרבי ענה להם ואמר: אפשר להסביר לכם ואפשר שהדברים יתקבלו על דעתכם, יש רק תנאי אחד, שקודם הכל תתחילו לשמור כשרות, טמטום המח יעזוב אתכם ואז המח והלב יהיו כלים לקבל את האמת האלוקית.
בימים אילו אנו מתפללים שלעם ישראל תהיה הצלה גדולה ורווחה, וכפי גודל הנסים שעשה עימנו בצאתנו ממצרים כן יעשה עימנו נסים ונפלאות בעת צרתנו, בגשמיות וברוחניות.
שבת שלום ומבורך
