פרשת שמיני
כיצד נדון את האדם
בפרשתנו נותנת התורה את סימני הבהמה הטהורה ולאחר מכן כותבת התורה סימנים של חיות שאינן טהורות הגמל, השפן, הארנבת והחזיר וכו' השאלה היא מדוע התורה לא הסתפקה במתן סימני טהרה וטומאה בלא להזדקק לדוגמאות? ועוד בסיום הפרשה נאמר" זאת תורת הבהמה והעוף וכו' להבדיל בן הטמא לטהור ובן החיה הנאכל לחיה אשר לא תאכל" השאלה היא מדוע לפרשה זו של מאכלות אסורות נקראת "תורה" הרי מדובר באחת מאיסורים של התורה ?
כשנדקדק בפסוקים המתייחסים לאיסור בהמה טמאה מצינו שלוש הגדרות "ופרסה איננו מפריס" לשון הווה פסוק שני "ופרסה לא יפריס" לשון עתיד ופסוק שלישי "ופרסה לא הפריסה" לשון עבר מה ההסבר לשוני זה?
רבי ישראל סלנטר פירש זאת בדרך רמז לחיים כאשר באים אנו לשפוט את מעשה האדם שלפנינו ולהביע דעתנו עליו אם טהור הוא במעשיו או חליליה טמא הוא עלינו לבדוק לא רק את מעשיו בהווה אלה מה מעשיו בעבר ויתרה מזו האם יש סיכוי לשנות את דרכיו לעתיד ורק אז להסיק כלפיו את המסקנה וזה רמוז בתורה לגבי בהמה הטמאה .רק לאחר שנוכחת כי העבר לא הפריס ההווה אינו מפריס והעתיד לא יפריס רשאי אתה לקרוא ולומר "טמא הוא" מכאן מוסר השכל שרוצים לקבוע מעמדו של אדם יש לבדוק במשנה זהירות את מצבו העכשווי ועברו על מנת להיות סמוך ובטוח שגם בעתיד יהיו בו סימני טומאה .
מספרים בבית העלמין בקרקוב ע"י ביהכנ"ס של הרמ"א קבורים שם ענקי עולם הט"ז הב"ח וגם בעל תוס' יו"ט אך בשונה מכולם הוא קבור בקצה ביה"ע וכ"ז למה? לפני כ400 שנה רוב יהודי קרקוב היו עניים מרודים וחיי בניהם עשיר מופלג בשם יוסלה רק שבמקום להיתפרסם מנדיבותו הוא היתפרסם בקמצנותו ורוע ליבו. לא יכולת למצוא יהודי אחד שיוסלה נתן לו אפי' פרוטה. ואכן יהודי העיירה החזירו לו באותה מטבע לא בירכו אותו לשלום וסלדו ממנו, וגם הילדים היו מתנכלים אליו וכ"ז ממעשיו. ולא לעולם חוסן חלה יוסלה הקמצן ונטה למות בכירי הקהילה באו לבקרו אמרו לו על ערש דווי "יוסלה ממילא לא תיקח איתך כלום לקבר אולי עכשיו תתרצה לחלק צדקה לעניי העיר "אני לא יכול ליתן לכם יותר מחמישים רובל אמר" אם לא תסייע ולו במקצת לקהילה אנחנו לא נקבור אותך, אבל זה ממש לא דיבר אליו ענה בזחיחות כל חיי דאגתי רק לעצמי אני אקבור את עצמי לבד. וכעבור זמן קצר פרחה נשמתו.
אנשי הקהילה החליטו לממש את הבטחתם למען "יראו ויראו" וסירבו בתוקף לקבור את גופתו של יוסלה הקמצן למרות הפצרותיה של אשתו וילדיו עברו כמה ימים שכבר לא ניתן להשאירו בבית להפצרת אשתו וילדיו נענה בסתר השכן בא באמצע הלילה וקברוהו בהסתר בקצה בית העלמין .למחרת יושב ביום שישי בצהרים המרא דאתרא רבה של קרקוב בעל תוספות יו"ט זי"ע דופק עני מבקש תרומה וצרכי שבת שאין לו במה לעבור את השבת לשאלתו של הרב מדוע רק בשעה כזו הינך מגיע ומה פתאום ומה קרה שבאת לבקש תרומה ענה לו העני כבוד הרב כל שבוע ביום חמישי בלילה מאוחר אני מוצא בפתח דלתי מעטפה ובא סכום המספיק לי לכל השבוע וכך אני חיי והשבוע משום מה לא נמצאת המעטפה חשבתי להמתין אולי יגיע ולא הגיעו לאחר מספר דקות עוד עני ועוד עני הגיעו. כשהחל לחקור הרב לפשר הדבר הגיע למסקנה שכל התרומות הסתר נעשו בהצנע ע"י יוסלה הקמצן .ויתרה מזו היתנהג בצורה "אכזרית "כלפי כל מי שבא לבקש צדקה תחילה שואלו לצרכיו וכמה הוא זקוק לאחר מכן היה קם וצועק עליו שיעוף מביתו חצוף אתה לא יודע שיוסלה הקמצן לא נותן דבר וכך היה מסווה את מעשיו ליתן צדקה בסתר.
באותה השבת הכריז הרב על תענית ציבור ביום ראשון וביקש מכל הקהילה להגיע לביה"כ ולבקש סליחה מיוסלה על שלא קברוהו כראוי כולם בכו והיצטערו לפתע בפתיחת ההיכל בביהכ"נ צנח הרב ונפל כולם נבהלו אבל הרב סיפר להם שחלם את יוסלה וביקש למסור שהוא סולח לכל הקהילה .ובאותה שעה ביקש הרב להיקבר ע"י יוסלה ואכן צוואתו מומשה.
כמה צריכים אנו לא לשפוט את האדם עד שנברר את מעשיו להווה והעבר. ורעיון זה מסביר לנו מדוע פירטה התורה מספר דוגמאות ולכן נקראה פרשה זו "תורה" שאינה רק מצווה מעשית גרידא אלה יש בה רעיון מוסרי עמוק איך להתנהג בחיי היום יום עם בני האדם…
שבת שלום
